פרשנות מצטטת על שופטים יא:א

אמר נעים זמירות ישראל אז דברת בחזון לחסידיך ותאמר שויתי עזר על גבור הרימותי בחור מעם (תהלים פט כ). ידוע במלת גבור שהיא תואר נגזר מגבורה והגבורה מלה מונחת דרך כלל על חוזק והתגברות אבל דרך פרט תאמר על ב׳ מינים, הא׳ על חוזק וניצוח האויבים אם שיודע על זה בנסיונות על אחרים בהתגברו על אויבו תמיד, אם שיודע זה מצד נסיון בעצמו וקלות מרוצתו בלימוד חגירת חרבו והרגיל עצמו בשאר מיני הגבורות, אם שנודע מצד כמות איבריו ומשמן בשרו ועובי צוארו עם מה שיראה מאבירות לב עד שיכירו רואיו בו היותו מוכן לכך לנצח אויביו אם יזדמן ויבואר מזה המין כל אחד מאלו בשם גבור כאומרו גבור חיל (שופטים יא א ועוד) מאריות גברו (ש״ב א כג) המה הגבורים (בראשית ו ד) גבורים המה ומרי נפש (ש״ב יד ח). ועל דרך ההשאלה יושאל זה המין ג״כ על האל ית׳ יריע אף יצריח על אויביו יתגבר (ישעיה מ״ד י״ג) ה׳ כגבור יצא כאיש מלחמות יעיר קנאה (שם) ה׳ עזוז וגבור ה׳ גבור מלחמה (תה׳ כד), ויושאל זה המין ג״כ דרך דרש על המתגבר בחכמה עד שינצח החולקים עמו על דרך אומרם ז״ל כל הקובע מקום לתורתו אויבים נופלים תחתיו וקרא הנה אויביו החולקים כמו שאז״ל אפי׳ אב ובנו הרב ותלמידו שנושאים ונותנים זה בזה בהלכה נעשים אויבים זה לזה שנאמ׳ לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער כמו שביארנוה במקומה בראשי׳ של קידושין (ל ע״א) קצת חיבורינו ועל אותה איבה אמ׳ כחצים ביד גבור כן בני הנעורים [כי למוד החכמה בימי הנעורים] כפתוח על האבן וכן דרשו ז״ל בפסוק הנה ראיתי בן לאישי בית הלחמי וגו׳ גבור חיל במלחמתה של תורה. וכן יושאל זה המין ג״כ על כבישת היצר מתאוותיו הגשמיות והתגבר האדם להכניע הכתות הגשמיים מבקשי המותר תחת רגלי מוסר וטוב הנהגותיו כאמרם ז״ל איזהו גבור הכובש את יצרו וכן שהביאוה מדכתי׳ טוב ארך אפים מגבור ומושל ברוחו מלוכד עיר כמו שביארנוהו במקומו וגם זה הוא מן המין הראשון והוא שכבר ידעת מה שאמ׳ הפילוסוף שהמלכות שלשה מינים מלך במדינה ומלך בביתו ומלך בגופו וכמו שהמלך צריך להיישיר בני המדינה ולשומרם מן העול והחמס ומעשיית הרע כן בעל הבית בבני ביתו צריך שישמרם וינהיגם בדרך ישרה ויוכיח הראוי להוכיח במה שצריך בתוכחתו ולעזור למי שרואה בו הנהגה ישרה שלא ימיתהו אחד מאחיו להטותו מני אורח כמאמ׳ כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו (בראשית יח) וכן צריך האיש בגופו להכניע כחות היצר ולהשפיל תאותו עד שיגביר היצר הטוב עליו וכבר ידעת מאמרם ז״ל המשל הנשוא על אומרו ע״ה עיר קטנה ואנשים בה מעט וגו׳ ועל המלך הגדול הסובב אותה ברוב חילו והילד המסכן הנמצא בה ומלט את העיר בחכמתו כמו שביארנו במקומו. וזה המין כלו מן הגבורה יקרא בלשון לעז ושאלציא.

ותתצב אחותו וגו׳. א"ר יצחק, פסוק זה כולו על שם שכינה נאמר ^יטנראה דר"ל על שם נבואתה שהתנבאה על משה שהוא עתיד להושיע את ישראל, כמבואר בדרשה הבאה, ועתה שהשליכוהו ליאור עמדה לדעת מה יהיה סוף נבואתה, וכדמפרש. , ותתצב – דכתיב (שמואל א ג׳:י׳) ויבא ה׳ ויתיצב. אחותו – דכתיב (משלי ז׳:ד׳) אמור לחכמה אחותי את ^כובחכמה כתיב (משלי ב׳:ו׳) כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה, וכשבאים אלה הדברים מפי הקב"ה הוא חזון נבואה. , מרחוק – דכתיב (ירמיהו ל״א:ג׳) מרחוק ה' נראה לי, לרעה – דכתיב (ש"א ב') כי אל דעות ה'. מה – דכתיב (פ' עקב) מה ה' אלהיך שואל מעמך, יעשה – דכתיב (עמוס ג׳:ז׳) כי לא יעשה אדוני ה' דבר וגו׳ ^כאנראה דסמיך על סוף הפסוק, כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים, ורומז לנבואת מרים בענין זה, כמש"כ. , לו – דכתיב (שופטים ו׳:כ״ד) ויקרא לו ה׳ שלום ^כבקאי על המזבח שבנה גדעון על שם שראה מלאך ה' וקרא אותו ה' שלום, וגם זה הוא ענין נבואה לדבר עם המלאך פנים אל פנים. .
(שם י"א א׳)

וכל בת יורשת נחלה. שלא היה בן לאביה אחר שינחלו את הארץ, על כן אמר הכתוב פעם שנית ולא תסוב נחלה. ומטעם זה היה המנהג בישראל בבת יורשת כשתעבור על זה ותרצה להנשא לשבט אחר שהיו קורין אותה זונה והיתה מפסדת נחלת בית אביה, וזהו שכתוב (שופטים י״א:א׳) ויפתח הגלעדי היה גבור חיל והוא בן אשה זונה, כי אמו של יפתח היתה בת יורשת נחלה ונשאת לשבט אחר, כי אין הכוונה זונה ממש ח"ו, וכן תרגם יונתן. ואפשר לומר כי ולא תסוב נחלה ידבר בנפשות, ולכך הזכיר פעם שניה ולא תסוב נחלה, וכן מלת ידבקו, כי האחד דבקות הגוף והשני דבקות הנפשות.