וַתֹּ֙אמֶר֙ אֶל־אָבִ֔יהָ יֵעָ֥שֶׂה לִּ֖י הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה הַרְפֵּ֨ה מִמֶּ֜נִּי שְׁנַ֣יִם חֳדָשִׁ֗ים וְאֵֽלְכָה֙ וְיָרַדְתִּ֣י עַל־הֶֽהָרִ֔ים וְאֶבְכֶּה֙ עַל־בְּתוּלַ֔י אָנֹכִ֖י ורעיתי [וְרֵעוֹתָֽי׃]
אור החיים
קַח נָא. פֵּירוּשׁ תֵּכֶף וּמִיָּד בְּלֹא שְׁאֵלַת זְמַן, וְאַף זֶה מֵהַנִּסָּיוֹן שֶׁלֹּא יִשְׁאַל מִמֶּנּוּ זְמַן, כְּמַעֲשֵׂה בַּת יִפְתָּח (שופטים י״א:ל״ז) שֶׁרָצָה אָבִיהָ לְהַעֲלוֹתָהּ עוֹלָה וְשָׁאֲלָה מִמֶּנּוּ שְׁנַיִם חֳדָשִׁים וְגוֹ׳.
רש"י
ירד בבכי. גונח ונוהם בבכי כמו (שופטים י״א:ל״ז) וירדתי על ההרי' וכן (איכה ג׳:י״ט) זכר עניי ומרודי:
רש"י
אריד בשיחי. אתאונן בצערי כמו זכר עניי ומרודי (איכה ג׳:י״ט) וירדתי על ההרים (שופטים י״א:ל״ז) ומנחם פתר ל' ממשלה כמו ורדו בדגת הים, ושיחי לשון שיח, למי שיח (משלי כ״ג:כ״ט) (סא"א):
מלבי"ם באור המילות
זמין למנויי פרימיום בלבדרש"י
וּמְרוּדֶיהָ. הִיא לְשׁוֹן צַעַר, כְּמוֹ "וְיָרַדְתִּי עַל הֶהָרִים", "אָרִיד בְּשִׂיחִי וְאָהִימָה":