פרשנות מצטטת על שופטים יב:ח

שפט השפטים. מהו שפוט השופטים, אמר ר׳ יוחנן, דור ששופט את שופטיו, השופט אומר לו טול קיסם מבין שיניך, משיב לו היא טול קורה מבין עיניך, השופט אומר לו כספך היה לסיגים משיב לו הוא סבאך מהול במים ^זר"ל שגם השופטים עצמם היו מקולקלים במעשיהם, וכשהיה מוכיח לאחד על עונו, היה להנשפט פתחון פה להוכיחו גם הוא, וממילא נתקלקלו מעשה הדור כולם, אחרי כי לא היו עוד מוכיחים שיתקבלו דבריהם, וזהו מה שאמר בדרשה הבאה אוי לדור ששפטו את שופטיהם וששופטיו צריכים להשפט. והמשל מקיסם וקורה י"ל דהשופט אמר לו שמקור פרנסתו אינו נקי מגזל וכדומה שהמוסר הזה נוגע להאנשים העוסקים בעניני העולם ואמר להם השופט כי אי נקיון שלהם הוא רק כקיסם ר"ל מעט פסולת [וע' סנהדרין ז' ב' דרב אשי הוי מכניף וכו' כי היכי דלמטיין שיבא מכשורא] והנשפט היה אומר לו טול קורה וכו' ר"ל כי הלא אתה הוא עין העדה ואתה הוא המדריך את הדור כעינים לאדם ובכל זאת יש קורה ר"ל עון גדול בין עיניך ר"ל נכשלת בעונות גדולות ואיך תוכל להיות עין העדה ושופט להדור. וענין המשל מתערובת הכסף והמשקה י"ל דמכוין למה שאמרו בדרשה דלעיל שהיו מרמים להשופטים שהיו מראים עצמם לפניהם כעובדי ה' ובסתר עבדו לעבודה זרה. והנה לפי"ז היו החיצוניות נאים ככסף וטהורים כמשקה נקי, אך הפנימיות היו סיגים ומהולים במים, והיה אומר לו השופט, כספך, היינו חיצוניותך, היה לסיגים, והשיב לו גם הוא במאמר כזה סבאך, היינו יינך היא חכמת התורה מהול במים, שאינה תורה תמימה בלי מגרעת – רק צפונה בחכמתם מרמה ותרמית.
ואמנם כל עיקר דרשה זו בהכרח צ"ל דהוא ע"ד הרוב, אבל בודאי היו בין השופטים גם צדיקים, והראיה, שהרי בסמוך דריש שהיו אז שופטים ברק ודבורה, וכן אמרינן בגמ' (ב"ב צ"א א') דהשופט אבצן הנזכר בס' שופטים הוא בועז, והם הלא היו צדיקים גמורים. .
(ב"ב ט"ו ב׳)

ושלמא הוליד את בועז. רבותינו אמרו אבצן זה בועז ותימה יש היאך יכול להיות והלא נחשון בשנה שנייה ליציאת מצרים מת ושלמון בנו מת כבר והוא היה מבאי הארץ ובועז בנו שהוא אבצן בכניסתו לארץ נולד ומיציאת מצרים עד יפתח היו שלש מאות שנה וחכמים אמרו בשעה שבא בועז על רות והרתה מיד מת בועז ואבצן היה שופט לאחר מות יפתח דכתיב (שופטים י״ב:ח׳) וישפוט אחריו את ישראל אבצן מבית לחם ועל זה אני תמיה שהרי מצינו באברם שהוא אמר לאחר שנצרר דמו וכו' ואמר הלבן מאה שנה יולד ואיך הוליד בועז בן ג' מאות שנה וי"ל על כן אמר (רות ד׳:י״ג) ויתן ה' לה הריון דוגמתו ויראהו ה' (דברים ל״ב:מ״ו) אבצן. אב לכל הצנונים שהרי אשה בחורה שכבה אצלו ונצטנן ולא נגע בה (סא"א):

ותגד לחמותה את אשר עשתה עמו ותאמר שם האיש אשר עשיתי עמו היום בעז. צריך להבין דלכאורה האי ותאמר שם האיש וגו' נראה יותר דכבר כתיב ותגד לחמותה את אשר עשתה עמו ומזה מובן דכבר ידענו את האיש ובודאי שכך אמרה לה לנעמי. ותו להבין ותגד דהם דבר חכמה ואח"כ ותאמר אמנם אפשר במשז"ל אבצן הוא בעז ונקרא בעז שהוא עז ביראה. והשתא נעמי שאלה איפה לקטת וגו' והול"ל בשדה בעז ודיו. אך כוונת רות היתה לומר לה שבעז הפליא חסדו מלבד שהיא לקטה בשדהו. ולכן השיבה לנעמי שם האיש אשר עשיתי עמו היום בעז. והכתוב קודם אמירתה מודיע שדבריה היו דברי חכמה וז"ש ותגד לחמותה את אשר עשתה עמו ולשון ותגד מורה על דברי חכמה כמ"ש בזהר הקדוש. ובא הכתוב לעורר להבין להשכיל דבריה. ואח"ז אמר הכתוב אמירתה שהיא שם האיש וגו' וז"ש ותאמר שם האיש וגו' וחששה רות שלא יחשדה נעמי שהיא שאלה איפה לקטת. והיל"ל בשדה בעז. והיא אמרה שם האיש אשר עשיתי ותסבור נעמי שרמזה לה שהגדילה היא לעשות עמו שהוא נתן עיניו בה והיא מיאנה ועשתה עמו טובה להצילו מעבירה. ולז"א שם האיש אשר עשיתי עמו היום בעז. כלומר כוונתי על החסדים ולא על דבר אחר דהא שמו בעז שהוא עז בירא' ורז"ל אמרו במדרש תני בשם ר' יהושע יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני העני עושה עם בעל הבית שכן אמרה רות לנעמי שהם האיש אשר עשיתי עמו היום לא אמרה אשר עשה עמי וגו' והדבר פשוט כי העשיר עושה עם העני להאכילו פרוסה אחת והיא מזון חיי שעה בעוה"ז. והעני עושה עמו בעוה"ז ובעולם הבא דמלבד שכרו לעוה"ב העצום גם בעוה"ז בזכות הצדקה לו יעשר ולו יקום חילו דמלת ממון חסד וזוכה לעושר וכבוד וחיים וז"ש רות לנעמי האיש אשר עשיתי עמו היום כלומר מלבד שכר העוה"ב גם היום בעוה"ז עשיתי עמו הרבה דבאמצעותי יתקיים עושרו וכה יוסיף: