פרשנות מצטטת על שופטים יג:ה

וטעם אף כי יורה כי דבר דברים אחרים, ואמר בסוף קל וחומר שאמר לכם לא תאכלו פרי כל עץ כלל "לא הזכיר הנחש השם הנכבד והנורא כי לא ידעו, גם האשה הוסיפה על מצות השם, ולא תגעו בו, וכן הוסיפה אשת מנוח עד יום מותו (שופ' יג ז):

הריני נזיר מן החרצנים ומן הזגים כו': כשמשון כבן מנוח כבעל דלילה כו': מה בין נזיר עולם לנזיר שמשון כו': כשאמר הריני נזיר מן החרצנים בלבד הרי הוא חייב בכל דיני הנזירות וכמו כן אם אמר מן הזגין או מן התגלחת. ופירוש אמרו נזיר שמשון שהוא כמו נזירות שמשון אשר לא היה נמנע מן הטומאה ודבר זה מפי הקבלה והוא מה שאמרו גמרא גמירי לה ואשר התיר לו זה שהוא לא נדר בנזיר אבל המלאך אמר לאמו (שופטים י״ג:ה׳) כי נזיר אלהים יהיה הנער ענינו פרוש. ושיעור זאת המשנה האומר הריני נזיר עולם הכביד שערו מיקל בתער רוצה לומר שמותר לו לגלח בתער אמנם מי"ב חדש לי"ב חדש והביאו ראיה על זה מאבשלום שהוא היה נזיר עולם וזה ידוע ומפורסם אצל המקובלים ומצינו שהכתוב אומר בו (שמואל ב' י"ב) (ויהי) מקץ ימים לימים אשר יגלח כי כבד עליו וגלחו ולא תחשוב זה הפך מה שאמר (במדבר ו׳:ה׳) תער לא יעבור על ראשו לפי שהפסוק הזה אינו בנזיר עולם ואמנם בא במי שנדר לזמן קבוע כל ימי נדר נזרו תער לא יעבור על ראשו עד מלאת הימים ומה שאמר בנזיר שמשון אם נטמא אינו מביא קרבן שזה מורה שאינו מותר לו שיטמא לכתחלה אין הענין כן אבל מותר לו להטמא לכתחלה כמו שמשון אבל מפני שאמר בנזיר עולם אם נטמא אמר בנזיר שמשון ג"כ אם נטמא:

הרי אני נזיר כשמשון – במידה מסוימת כינוי זה דומה לכינוי "הריני כזה". הנודר שואב את השראתו מדוגמאות במציאות או מדוגמאות בהווייתו הדתית או הספרותית. אבל בתוספתא: "כשם שכנויי נזירות כנזירות כך כנויי שמשון כשמשון. רבי יהודה אומר נזיר שמשון מטמא למתים, ששמשון עצמו ניטמא למתים. רבי שמעון אומר האומר הריני כשמשון לא אמר כלום שלא יצתה נזירות מפיו עליו" (פ"א ה"ה). אם כן, שלוש דעות הן: תנא קמא סבור ש"שמשון" הוא כינוי לגיטימי לנזיר, לפי רבי יהודה הוא חצי נזיר כמו שמשון המקראי, ומשמו של רבי שמעון מצינו הסתייגות עקרונית מתופעת נזירות שמשון: "רבי שמעון אומר: אמר כשמשון – לא אמר כלום. שלא חלה נזירותו מפיו עליו. מאי טעמא? 'כפי נזרו' (במדבר ו', כא)³⁰נוסח המסורה: כפי “נזרו". בתרגום השבעים “כפי נדרו", ונראה שלפנינו עדות לחילוף נוסח קדמון שתרגום השבעים והדרשן שותפים לו. את שנזירותו חלה מפיו עליו. יצא נזירות שמשון שלא חלה מפיו עליו אלא מפי הדיבר. מאי טעמא? 'כי נזיר אלהים יהיה הנער מן הבטן' (שופטים י"ג, ה-ז)" (ירושלמי נא ע"ב-ע"ג), ובלשון הבבלי: "רבי שמעון האמר לא חיילא עליה נזירות כלל לעולם" (ד ע"ב). לדעתו נזירות שמשון היא עניין חד־פעמי שלא ניתן לחקותו בבחירה או בהכרזה. מן הראוי לומר שהטיעון "שלא יצאה מפיו נזירות" הוא קשה, הרי הוא נכון גם לגבי כל הכינויים האחרים. כך אם נפרש ש"עליו" הוא הדובר במשנה. אבל אפשר שהכוונה ב"עליו" היא לשמשון ההיסטורי. פירוש הטיעון הוא שהנזירות לא יצאה מפיו של שמשון כלל, אלא אביו הדירו, והנזירות הוטלה עליו בידי מלאך. אלא ששוב אין זו מה"לשונות שביררו להן ראשונים" (תלמוד ירושלמי נא ע"א). כך או כך רבי שמעון מבין ש"שמשון" הוא מילה שאין משמעותה "נזירות" שהרי שמשון הוא גיבור מקראי שיש לו תכונות שונות (ונזירות היא רק אחת מהן). יתר התנאים, כמו משנתנו סוברים ש"שמשון" הוא שם מקובל (לשון בני אדם) לנזירות.

מה מורה האמורה בשמשון נזיר - דכתיב כי נזיר אלהים יהיה הנער מן הבטן (שופטים י״ג:ה׳):

הנך הרה. כְּשֶׁתָּשׁוּבִי תַּהֲרִי, כְּמוֹ הִנָּךְ הָרָה דְאֵשֶׁת מָנוֹחַ:

ומורה. תרגם יונתן: ומרות אנש לא תהא עלוהי: