פרשנות מצטטת על שופטים יג:ו

וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה. כִּי הָיָה תֹּאֲרָם נוֹרָא, כְּאָמְרוֹ "וּמַרְאֵהוּ כְּמַרְאֵה מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים נוֹרָא מְאֹד" (שופטים יג:ו), וְחָשַׁב אוֹתָם לִשְׁלוּחֵי אֵיזֶה מֶלֶךְ.

ארשב"י עד שלא חטא. ספרי ריש נשא סוף פיסקא א' בלשון אחר ובפסיקתא רבתי פר' ט"ו סי' ג' כל הענין כמו כאן ושם הגירסא ר' ישמעאל ועי' שי"ר שם ומ"ש נותנים לו אימה פי' נותנים לו כח אלהי עליון נורא כמ"ש ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ וכמ"ש שופטים י"ג ומראהו כמראה מלאך האלהים נורא מאד. וכשחוטא ניתן מורך בלבו ומתירא מן הכל:

וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה לֵאמֹר אֲנִי תָּמֵהַּ בַּנְּבִיאָה הַצַּדֶּקֶת, אֵיךְ תְּכַחֵשׁ בַּאֲשֶׁר אָמַר הַשֵּׁם לַנָּבִיא, וְגַם לָמָּה לֹא הֶאֱמִינָה לְדִבְרֵי מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים. וְהַנִּרְאֶה בְּעֵינַי כִּי הַמַּלְאָכִים הָאֵלֶּה הַנִּרְאִים כַּאֲנָשִׁים בָּאוּ אֶל אַבְרָהָם, וְהוּא בְּחָכְמָתוֹ הִכִּיר בָּהֶם, וּבִשֵּׂר אוֹתוֹ "שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ וּלְשָׂרָה בֵן", וְשָׂרָה שׁוֹמַעַת וְלֹא יָדְעָה כִּי מַלְאֲכֵי עֶלְיוֹן הֵם, כָּעִנְיָן בְּאֵשֶׁת מָנוֹחַ (שופטים יג ו), וְאוּלַי לֹא רָאֲתָה אוֹתָם כְּלָל. וַתִּצְחַק בְּקִרְבָּהּ, לְלַעַג, כְּמוֹ "יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק ה' יִלְעַג לָמוֹ" (תהלים ב ד), כִּי הַשְּׂחוֹק לְשִׂמְחָה הוּא בַּפֶּה, "אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ" (שם קכו ב), אֲבָל הַשְּׂחֹק בַּלֵּב לֹא יֵאָמֵר בַּשִּׂמְחָה. והקב"ה הֶאֱשִׁים אוֹתָהּ לְאַבְרָהָם, לָמָּה הָיָה הַדָּבָר נִמְנָע בְּעֵינֶיהָ, וְרָאוּי לָהּ שֶׁתַּאֲמִין אוֹ שֶׁתֹּאמַר "אָמֵן כֵּן יַעֲשֶׂה ה'". וְהִנֵּה אַבְרָהָם אָמַר אֵלֶיהָ, לָמָּה צָחַקְתְּ, הֲיִפָּלֵא מֵה' דָּבָר, וְלֹא פֵּרֵשׁ אֵלֶיהָ כִּי הַשֵּׁם גִּלָּה אֵלָיו סוֹדָהּ, וְהִיא מִפְּנֵי יִרְאָתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם תְּכַחֵשׁ, כִּי חָשְׁבָה שֶׁאַבְרָהָם בְּהַכָּרַת פָּנֶיהָ יֹאמַר כֵּן, אוֹ מִפְּנֵי שֶׁשָּׁתְקָה וְלֹא נָתְנָה שֶׁבַח וְהוֹדָאָה בַּדָּבָר וְלֹא שָׂמְחָה. וְהוּא אָמַר "לֹא כִּי צָחָקְתְּ", אָז הֵבִינָה כִּי בִּנְבוּאָה נֶאֱמַר לוֹ כֵּן, וְשָׁתְקָה וְלֹא עָנְתָה אוֹתוֹ דָּבָר. וְרָאוּי שֶׁנֹּאמַר עוֹד כִּי אַבְרָהָם לֹא גִּלָּה לָהּ הַנֶּאֱמָר לוֹ מִתְּחִלָּה (בראשית י"ז:י"ט) "אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן", אוּלַי הִמְתִּין עַד שְׁלֹחַ הַשֵּׁם אֵלֶיהָ הַבְּשׂוֹרָה בְּיוֹם מָחָר, כִּי יָדַע "כִּי לֹא יַעֲשֶׂה ה' אֱלֹהִים דָּבָר כִּי אִם גָּלָה סוֹדוֹ אֶל עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים" (עמוס ג ז), אוֹ מֵרֹב זְרִיזוּתוֹ בַּמִּצְוֹת הָיָה טָרוּד בְּמִילָתוֹ וּמִילַת עַם רַב אֲשֶׁר בְּבֵיתוֹ, וְאַחַר כֵּן בְּחֻלְשָׁתוֹ יָשַׁב לוֹ פֶּתַח הָאֹהֶל, וְהַמַּלְאָכִים בָּאוּ טֶרֶם שֶׁהִגִּיד לָהּ דָּבָר: