פרשנות מצטטת על שופטים יג:כב

כי נדמיתי. הריני מת שלא הייתי כדאי שאראה פני השכינה ודוגמתו מצינו במנוח מות נמות כי אלהים ראינו (שופטים י״ג:כ״ב):

ואמר את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם בהר. להודיעם שעם היות המדרגה ההיא מהנבוא' עליונה כפי המשפיע והנותן ית' והיתה צריכה להכנות רבות הנה בחמלת הש"י וחסדו עליהם השיגו אותה כל העם מקצה קטן וגדול. וזהו שאמר אל כל קהלכם רוצ' לומר לא לבד היחידי' כי אם כל הקהלה. ואמנם אמרו ויכתבם על שני לוחות אבנים ויתנם אלי. אפשר שיפורש על הלוחות השניות כי הנה הלוחות הראשונות כבר ארז"ל במסכת אבות פ' חמישי שהמה והכתב והמכתב היו מהעשרת דברים שנבראו בערב שבת בין השמשות. ויותר נכון לפרש ויכתבם על שני לוחות אבנים על הלוחות הראשונות כי כאן מהמעמד הנבחר שבו נתנה התורה יספר. והכתוב מעיד שהלוחות עשאם השם ית' וכתבם משה בהר. ומה שארז"ל שנבראו בערב שבת. הוא להגיד שהיה בענינם דבר מה מהטבע. ודבר מה מהבריא' הכוללת הרצוני' כי בהיותם לוחות אבן היה בהם דבר בטבע. וענין הכתיבה היה מעין הבריא' הראשונ' ולכן אמר שנבראו בע"ש בין השמשות שהיה בהם דבר חדוש רצוני כענין בריאת ששת הימים ומעשה טבעי כענין בריאת היום השביעי ומה שאחריו. וזכר שכאשר שמעו ישראל הקול העצום האלהי אשר ממנו השיגו הדברות. באו אליו לא לבד ההמון הירא והמפחד כפי טבעו כי גם כל ראשי שבטיהם וזקניהם ואמרו לו הן הראנו ה' אלהינו את כבודו ואת גדלו וגו'. רוצה לומר הנה הקול העצום הזה והנוראות המבהילו' האלה אי אפשר שיהיו כי אם לאחת מן שתי סבות. אם כדי שנשיג ונכיר את כבודו ואת גדלו של הקב"ה. ואם כדי לאמת מציאות הנס לבני האדם וכמו שאמר בעל הכוזר במאמר א' דבר קשה הוא על השכל האנושי להאמין שהאלוה העליון יתחבר לאדם החמרי כי ידבר עמו וכמו שכתב הרב ראב"ע. היו אנשי הודו אומרים שאי אפשר שינבא אלהים את האדם ולכן אמרו הזקנים והראשי' ההם שבעבור שני התכליות האל' לא היה להם צורך לראות עוד. אם לראשון לפי שכבר הראנו ה' אלהינו את כבודו ואת גדלו ואת קולו שמענו מתוך האש וידענו אם כן ידיעה ודאית שלה' אלהינו הגדולה והגבור' והתפארת והנצח וההוד. ואם לענין השני שהוא לאמת הנבואה הנה היום הזה ראינו כי ידבר אלהים את האדם וחי. רוצ' לומר שעם היות המוחש מפסיד לחוש כאשר יהיה בלתי נערך ומתיחס אליו. כן ההשגה הבלתי מתיחסת אל האדם וחוץ ממחיצתו תמיתהו עד שלפי זה אמר יעקב (פ' וישלח) כי ראיתי אלהים פנים אל פנים ותנצל נפשי. ומנוח אמר (שופטים י״ג:כ״ב) מות נמות כי אלהים ראינו הנה עתה ידענו כי ידבר אלהים את האדם שהוא המוחש היותר גדול ועצום והיותר בלתי מיוחס אליו שאפשר. ועם כל זה לא ימות וחי. וכיון שכל זה כבר השגנו בשלמות ועתה למה נמות כי בהכרח תאכלנו האש הגדולה הזאת. רוצ' לומר אם יוספים אנחנו לשמוע את קול ה' אלהינו עוד. נמות בלא ספק ומה התועלת שתאכלנו האש הגדול' הזאת כאלו אמרו אחרי אשר הגיענו הש"י למעל' העליונ' הזאת ראוי שישמו' אותנו שנחיה ולא נמות כי אם נמות מה הועילתנו הראיה הגדול' אשר ראינו ועם היות שכבר ראו פעם אחרת שידבר אלהים את האדם וחי. הנה פחדו מן המות ולא בטחו בעצמם שיראו מראות פעמים רבות כאשר ראו במרא' הראשונ' לפי שהפועל האחד לא ירשום כל כך כמו שירשום התמדת הפעולו' הבאות זו אחר זו. וכמו שאמר אם יוספים אנחנו לשמוע את קול ה' אלהינו עוד ומתנו. כי טבענו לא יוכל לסבול השנות המראה וזה לבחינת המקבל והוא אמרו כי מי כל בשר אשר שמע קול אלהים חיים מדבר מתוך האש כמונו ויחי ואין ראוי שיפורש מלת כמונו כמו ששמענו אנחנו אבל הוא ביאור תאר כל בשר אשר זכר. ושיעור הכתוב כי מי כל בשר כמונו שאנחנו חמרים בטבענו אשר שמע קול אלהים חיים מדבר מתוך האש ויחי. לכן קרב אתה ושמע רוצה לומר אתה עם היותך בשר אינך בשר כמונו כי אתה אלהי בטבעך קרב ושמע את כל אשר יאמר ה' אלהינו שהוא מצות התור' כלן ולא נצטרך אנחנו לשמוע אותם מפי האל. כאשר שמענו הדברות האלה ואתה תהי' שליח ואמצעי בדבר וכשתדבר אלינו כל אשר יאמר ה' אלהינו אליך ושמענו ועשינו נשמע התור' מפיך ונקיים אותה. וחז"ל דרשו בדברים רבה פרשת ואתחנן ואת תדבר אלינו התשתם את כחי כנקבה ורפיתם את ידי כי ראיתי שאינכם חרדים להתקרב אליו מאהבה וכי לא היה יפה לכם ללמוד מפי הגבורה מללמוד ממני עד שהודיעו הש"י שאינו כמו שחשב. שעם היות שדבריהם כפי הנרא' שאמר שלא ידבר הש"י עמהם הי' בזה מהגנאי. הנה השם ית' ראה כונת דבריהם. וזהו אמרו וישמע ה' את קול דבריכם כדברכם אלי רוצ' לומר לא חשש לדברים עצמם כי אם לקול הדברים שהיה הקול טוב ונאה ולתכלית טוב. ולכן אמר אלי שמעתי את קול דברי העם הזה אשר דברו אליך היטיבו אשר דברו. רוצ' לומר כפי הקול כן ראוי שתשפוט הדברים כי דברי האדם הן טובים או רעים כפי הקול והאופן אשר ידבר אותם והדברים האל' אשר דברו אם היו בקול זדון או כעס או מיאוס היה דבריהם רעים וחטאים. אבל בהיותם בקול תחנה הנה הקול ההוא מורה שהיטיבו כל אשר דברו. ומי יתן והיה לבבם זה להם לירא' ולשמו' את כל מצותי כל הימים כדי שייטב להם ולבניהם לעולם כמו שהוא היום הזה. כי באמת לבם שלם לירא' ולשמור המצות ולכן אמור להם שישובו לאהליהם ואתה פה עמוד עמדי. רוצ' לומר בהר נבדל מהם ומכל הענינים הגשמיים והדבק עמי ואדברה אליך את כל המצות והחקים והמשפטים אשר תלמדם כדי שיעשו אותם בארץ אשר אני נותן להם לרשת'. ומזה הוציא מרע"ה את תולדת טענתו שאם ישראל לא שמעו התור' כלה מפי הש"י היה מצדם ולא מצדו ושמפני זה ראוי להם לישראל להיות' נזהרים באות' עשרת הדברות ששמעו מפי ה' שכמו כן יהיו נזהרים בשמיר' המצוה והחקים והמשפטים אשר צוה אותם על ידו כי כמות זה כן כמות זה בחיוב עליהם ואלו ואלו דברי אלהים חיים עם היות שאלו שמעו מפי הגבור' ואלו שמעו מפי מרע"ה וזהו אמרו ושמרתם לעשות כאשר צוה ה' אלהיכם. והאזהר' הזאת היא על שמירת הדברו' אשר שמעו מפי הגבור' וכמו שאמר כאשר צוה ה' אלהיכם אתכם. ואמר בכל הדרך אשר צוה ה' אלהיכם אתכם תלכו למען תחיון וטוב לכם רוצ' לומ' שבשכר שמירת עשרת הדברו' יזכו לשנים רבות ולפי שפעמים יהיה רבוי החיים לאדם שמור לו לרעתו לכן אמר וטוב לכם. ר"ל שיהיו החיים ההם לטוב לכם והארכתם ימים בארץ אשר תירשון. ואחר שהזהיר אותם על שמירת עשרת הדברות אשר שמעו מפי ה' הזהירם עוד על שמירת שאר המצות אשר צוה ה' למשה ללמדם לישראל ועל זה אמר וזאת המצוה החקי' והמשפטי' אשר צוה ה' אלהיכם ללמד אתכם וגו'. כי הנה ושמרתם לעשות שאמר למעלה מושך עצמו ואחר עמו. כאלו אמר ושמרתם לעשות ככל המצוה אשר צוה אלהיכם אתכם וגו'. ועוד תשמרון לעשות זאת המצו' והחקים והמשפטי' אשר צוה ה' אלהיכם שצוה אלי ללמד אתכם כדי שתעשו אותם בארץ אשר אתם עוברים שמה לרשתה:

הגם הלם. לְשׁוֹן תֵּמַהּ; וְכִי סְבוּרָה הָיִיתִי שֶׁאַף הֲלוֹם בַּמִּדְבָּרוֹת רָאִיתִי שְׁלוּחוֹ שֶׁל מָקוֹם אַחֲרֵי רֹאִי אוֹתָם בְּבֵיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם שֶׁשָּׁם הָיִיתִי רְגִילָה לִרְאוֹת מַלְאָכִים? וְתֵדַע שֶׁהָיְתָה רְגִילָה לִרְאוֹתָם, שֶׁהֲרֵי מָנוֹחַ רָאָה אֶת הַמַּלְאָךְ פַּעַם אַחַת וְאָמַר מוֹת נָמוּת (שופ' י"ג), וְזוֹ רָאֲתָה ד' זֶה אַחַר זֶה וְלֹא חָרְדָה: