פרשנות מצטטת על שופטים יד:ג

ועוד אמרו במדרש ד"א כי גאה גאה נתגאה על כל המתגאים שכל המתגאים לפניו במה שהם מתגאים נפרע מהם. מצרים ופרעה נתגאו במים ולקו במים. דור המבול נתגאו במים אמרו אין אנו צריכים לטפה של גשמים אלא ואד יעלה מן הארץ נפרע מהם במי המבול שנאמר (בראשית ז׳:י״א) ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום רבה תהום עליון ותהום תחתון. אנשי סדום נתגאו בעשרם ברבוי כסף וזהב ובקשו לכלות מהם רגלי עוברי דרכים שלא יצטרכו לתת להם, והקב"ה כלה אותם מן העולם, זש"ה הכתוב (איוב כ״ח:ד׳) פרץ נחל מעם גר, הנשכחים מני רגל דלו מאנוש נעו, וכתיב (שם יב) לפיד בוז לעשתות שאנן נכון למועדי רגל, וכתיב (שם) ישליו אהלים לשודדים ובטוחות למרגיזי אל, וכתיב (יחזקאל ט״ז:מ״ט) הנה זה היה עון סדום אחותך גאון שבעת לחם ושלות השקט היה לה ולבנותיה ויד עני ואביון לא החזיקה. פרעה נתגאה במרכבות שנאמר ויקח שש מאות רכב בחור נפרע ממנו במרכבות שנאמר מרכבות פרעה וחילו וגו'. סיסרא נתגאה ברכבו שנאמר (שופטים ד׳:י״ג) ויזעק סיסרא את כל רכבו נפרע ממנו ברכבו שנאמר (שם ה) הכוכבים ממסלותם נלחמו עם סיסרא. שמשון במה שנתגאה בו נפרע ממנו נתגאה בעיניו שנאמר (שם יד) אותה קח לי כי היא ישרה בעיני, נפרע ממנו בעיניו שנאמר (שם טז) ויאחזוהו פלשתים וינקרו את עיניו. וכשם שחטא בעזה שנאמר (שם) וילך שמשון עזתה וירא שם אשה, כן נפרע ממנו בעזה, שנאמר (שם) ויורידו אותו עזתה ויאסרוהו בנחושתים, אבשלום נשתבח בשערו לקה בשערו. שנאמר (שמואל ב י״ח:ט׳) ויחזק ראשו באלה. סנחריב נתגאה ברכבו שנאמר (ישעיהו ל״ז:כ״ד) ברוב רוכבי אני עליתי מרום הרים ירכתי לבנון, מה כתיב (מלכים ב י״ט:כ״ג) ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור, נבוכדנצר נתגאה ואמר (ישעיהו י״ד:ט״ו) אעלה על במתי עב וגו', מה כתוב (שם) אך אל שאול תורד וגו' אמר לו הקב"ה אתה הפרשת עצמך מבני אדם לעשות עצמך אלוה אני אפריש אותך מבני אדם להיות מדורך עם הבהמות הוא שכתוב (דניאל ד׳:כ״א-כ״ב) ולך טרדין מן אנשא ועם חיות ברא להוה מדורך, לכך כתיב גאה גאה.

כי אתה וכו'. שופטים י"ד, ג'.

שלום יעשה לי, הכפל דרך בקשה, ושנה סדר המלות, כאדם האומר תן לי דבר זה, דבר זה תן לי, בפעם הראשונה מזכיר הפעל תחלה כי עיקר מבוקשו לפייסו שיעשה דבר מה בשבילו, ובשניה מזכיר השם תחלה כי כוונתו לפייסו שיעשה לו הדבר ההוא דווקא. וכיוצא בזה אם לשלום יצאו תפשום חיים ואם למלחמה יצאו חיים תפשום (מ"א כ' י"ח), אצל היציאה לשלום הקדים תפשום כי עיקר מבוקשו שיתפשום אע"פ שיצאו לשלום. אבל שלא ימיתום אין צריך לאמרו, כי בידוע שלא ימיתו היוצאים אליהם לשלום, ואצל היציאה למלחמה הקדים חיים, כי עקר כוונתו שלא ימיתום כאשר יעשה אויב לאויבו, אבל שיתפשום אין צריך לאמרו, שהרי אם לא יהרגום וגם לא יתפשום, ינגפו כלם לפניהם, וכמו שהיה וזה כלל במליצה העברית, להקדים מה שהוא עיקר במחשבת המדבר, כמו אותה קח לי (שופטים י"ד ג'), כי את חנה אהב (ש"א א' ה'), ורבים כאלה. ורוז וגיז' פירשו אצית יחד את אויבי עמי, אם לא יחזיקו במעוזי, כלומר אם לא יכנעו תחתי ויעשו שלום עמי, וגם גיז' מודה שהי"לל שלום יעשה עמי, לא יעשה לי, אמנם איך יתכן שיאמר על אויבי עמו או יחזק במעזי ואין ענין יחזק במעזי כענין יכנע תחתי, אלא (לפי מה שהם עצמם מפרשים) מענין ויחזק בקרנות המזבח (מ"א א נ'), כלומר יחסה בסתר כנפי, ואיך יתכן לאויבי עם ה' הבאים למלחמה על עמו, שיחזיקו במעוז אלהיהם של ישראל, ובצל ה' יתלוננו? ואיך יתכן לסמוך יעשה שלום עמי, אחר מליצת יחזק במעזי? וכי מי שבא לחסות במעוז אלהי ישראל לא עשה עדיין שלום עם ישראל? ולדעת Schnurrer הפסוק הזה תשלום דברי הכרם. מי יתן שיהיה לי אפילו סייג של קוצים, אבל אם ה' הוא יחזיק בידי ויהיה לי מעוז, אז הוא יעשה שלום לי, ואין אני צריך עוד לא לסייג ולא לחומה, וזה פירוש הגון אם היה ממש בפירוש החכם הזה על הפסוק הקודם.