פרשנות מצטטת על שופטים יד:ח

עם נבל ולא חכם ששכחו הטוב שעשה להם ולא חכם להבין את הנולד שיש בידו להטיב ולהרע לשון רש"י (רש"י על דברים ל״ב:ו׳) ואונקלוס (תרגום אונקלוס על דברים ל״ב:ו׳) תרגם עמא דקבילו אורייתא עשאו מן נבל תבל (שמות יח יח) שפירש בו מלאה תלאה יאמר עם שנלאו בעשיית התורה ולא יתחכמו שהיא לטוב להם כל הימים וכן אמר בגוי נבל (דברים ל״ב:כ״א) בעמא טפשא שנלאו להיות חכמים או בעלי דת ור"א אמר (אבן עזרא על דברים ל״ב:ו׳) נבל במעשה ולא חכם בלב ולפי דעתי העושה טובת חנם יקרא נדיב ומשלם רעה למי שהטיב עמו יקרא נבל והוא שאמר (ישעיהו לב ה) לא יקרא עוד לנבל נדיב כי הוא הפכו ולכך אמרו על נבל הכרמלי (שמואל א כה כה) כשמו כן הוא נבל שמו ונבלה עמו כי דוד עשה עמו טובה גדולה ושמר את כל אשר לו והוא לא רצה לשלם לו גמול ויעט במלאכיו ויבזהו וזהו טעם הכתוב בחבריו של איוב (איוב מב ח) לבלתי עשות עמכם נבלה כי היו הם מלמדים זכות על מעשה השם הנכבד והנורא שהוא במשפט ואם ירע להם תראה נבלה ויתכן שיקרא כן בעבור שהוא נופל מבני אדם כאשר יאמר כאלה נובלת עליה (ישעיהו א ל) כמו נופלת עליה ויקראו המתה נבלה שנפלה לארץ ומתה כמו שאמר (שופטים יד ח) לראות את מפלת האריה אם כן יאמר הכתוב הזאת תגמלו את השם על הטובות שעשה עמכם עם נבל שהוא משלם רעה תחת טובה ולא חכם לדעת כי לנפשם גמלו הרעה הזאת לא לאל כענין שנאמר (איוב לה ו ז) אם חטאת מה תפעל בו ורבו פשעיך מה תעשה לו אם צדקת מה תתן לו או מה מידך יקח הלא האל הוא אביך כי הולידך וגדלך והוא קנך ששמך קנין כי הוציאך מאין והיית יש וכל יש יש לו קנין כענין שנאמר ה' קנני ראשית דרכו (משלי ח כב) וכן קונה שמים וארץ (בראשית יד יט) כאשר פירשתיו והוא צור עשך ויכוננך כלשון ויכוננו ברחם אחד (איוב לא טו):

הנודר מן התמרים מותר בדבש תמרים – דבש תמרים הוא דבש, אך אינו ה"דבש" הרגיל אלא יש לו "שם לוואי". בלשוננו אין הוא מוגדר תחת שם המותג הסתמי "דבש", אף שכמוצר גם הוא כדבש. אנו נחזור לנימוק בדיון על דברי רבי יהודה בן בתירא. בתקופת המקרא לא הכירו את דבש הדבורים אלא כגידול פרא, וזו "יערת הדבש" שמצא יונתן ביער⁵⁴שמואל א יד כז, כט ואילך; והשוו שופטים יד ח-ט ואילך. . ה"דבש" הנזכר במקרא ("ארץ זבת חלב ודבש") הוא אפוא דבש פֵרות. קרוב לוודאי שרוב הדבש הוכן מחרובים, ענבים או תאנים, שכן גידול התמרים היה מצומצם למדי בתקופה זו ומוגבל לאזור קטן בבקעת יריחו. כל זאת אף שבמצרים באותה תקופה (ואף קודם לכן) היה גידול דבורים ענף חקלאי מאורגן ומקובל. בתקופת המשנה והתלמוד התרחב גידול הדבורים והפך לענף חקלאי. מעתה, סתם "דבש" הוא דבש דבורים⁵⁵ספראי, דבש. . אין ספק שגם בתקופת המשנה והתלמוד השתמשו בדבש פֵרות. את דבש הפרות הכינו במתקנים דמויי גתות. את הפרי ריסקו ודרכו או כבשו. כך יצא מהפרי כל תוכנו, ונותרה הציפה בלבד. את העיסה אגרו בכדים, וזהו דבש הפרות המוכר במשק הערבי המסורתי כ"דיבס"⁵⁶אורמן, דבש. . תמרים הם הפרי המתוק ביותר, וסביר שמרבית דבש הפרות נעשה בתקופה זו מתמרים, ולהלן נאשש מסקנה זו. בדיקה קפדנית של אזכורי דבש התמרים מצביעה על כך שהוא נחשב למוצר לוואי נחות של התמרים. מעמדו זה הוא הקובע סדרת הלכות: "דבש תמרים ויין תפוחים וחמץ סתוניות ושאר כל מי פירות של תרומה, רבי אליעזר מחייב קרן וחומש ורבי יהושע פוטר" (משנה, תרומות פי"א מ"ב). בהמשך מתברר שלדעת רבי אליעזר דבש התמרים הוא בבחינת "משקה" ונחשב כנוזל שאם הוא נוגע בפרי הוא מכשירו לקבל טומאה, ולדעת רבי יהושע אין הוא "משקה" במובן זה. זאת ועוד, "אין עושין תמרים דבש ולא תפוחים יין ולא סתוניות חומץ, ושאר כל הפירות אין משנין אותם מברייתן בתרומה ובמעשר שני, אלא זיתים וענבים בלבד" (שם מ"ג). אסור להוריד פרות תרומה ומעשר שני מקדושתם ולהשתמש בהם שימוש נחות. יין הוא שימוש ראוי בענבים, אך לא דבש בתמרים או יין בתפוחים. איננו יודעים האם הלכה זו היא לשיטת הכול או לשיטת רבי יהושע בלבד. שלוש ההלכות משקפות את התפיסה שדבש מתמרים, יין מתפוחים וחומץ מסתווניות אינם שימוש יעיל וראוי בפרי. כידוע האוכל תרומה במזיד חייב בקרן וחומש (תרומות פ"ז מ"א), אך אכילת דבש תמרים אינה נחשבת לאכילה. הוא אמנם אוכל (להלן), אך לא אוכל רגיל. לפי הסבר זה, שיוכח להלן, דבש התמרים במשנתנו אינו דבש, שכן דבש הוא אוכל טוב וראוי. דבש התמרים לא רק שיש לו שם לוואי, אלא שטיבו נחות. רשימה זו, המופיעה גם במשנתנו, כוללת אפוא מוצרים משניים שאינם בבחינת הניצול הרגיל של הפרי. נמצאנו למדים שסתם דבש לא נעשה מתמרים אלא מפרות אחרים.

כדבורים. במסורת הדפוס ג' בלישנא חסרים וסימן כאשר תעשינה הדברים פ' דברים. והנה עדת דברים שופטים י"ד. סבוני כדברים. אנ"ך וכן נמסר בשופטים ואולם בספרים שנים כ"י ומהדפוס דאורייתא חסר ודנביאים וכתובים מלא ומסרא דילהון ג' בלישנא ב' מנהון מלא: