וַתִּצְלַ֨ח עָלָ֜יו ר֣וּחַ יְהוָ֗ה וַיֵּ֨רֶד אַשְׁקְל֜וֹן וַיַּ֥ךְ מֵהֶ֣ם ׀ שְׁלֹשִׁ֣ים אִ֗ישׁ וַיִּקַּח֙ אֶת־חֲלִ֣יצוֹתָ֔ם וַיִּתֵּן֙ הַחֲלִיפ֔וֹת לְמַגִּידֵ֖י הַחִידָ֑ה וַיִּ֣חַר אַפּ֔וֹ וַיַּ֖עַל בֵּ֥ית אָבִֽיהוּ׃ (פ)
שד"ל
רוח ה', לפעמים הכוונה ברוח ה' על הנבואה, כמו רוח ה' דבר בי (ש"ב כ"ג ב'), ולפעמים הכוונה בו רוח אלהי, כלומר כח פרטי שאדם עושה בו מה שלא היה ממנהגו לעשות, או מה שאין דרך שאר בני אדם לעשות, כגון ורוח ה' לבשה את גדעון (שופטים ו' ל"ד), ותהי על יפתח רוח ה' (שם י"א כ"ט), ותצלח עליו רוח ה' וישסעהו (שם י"ד ו'), ותצלח עליו רוח ה' וירד אשקלון (שם י"ד י"ט), ותצלח רוח ה' אל דוד מהיום ההוא ומעלה (ש"א י"ו י"ג), וכאן רוח ה' שהזכיר הוא מה שמפרש והולך רוח חכמה ובינה וגו', וכן תרגם רד סעדיה רוח הד שהוא רוח חכמה ובינה (רוח אללה וה' רוח אלחכמה).
העמק שאלה
ובאמת בכמה מקומות מוכרח שאינו הל"מ כמו בנזיר ד' ה' ב' גבי שמשון דאיטמי למתים גמרא גמירי לה, ובברכות ד' כ"ח גמירי מעלין בקדש כו', והוא מדרשה דקרא במנחות ד' צ"ט, ובחולין ד' ט' הג"ל מסוטה כו' ואינו הל"מ ממש, שהרי למדין מסוטה, ובקדושין ד' ל"ז חוץ מן הערלה ומן הכלאים דהלכתא גמירי לה, והרי לשמואל אינו אלא הלכות מדינה כדאי' שם ד' ל"ח, וכבר העיר ע"ז בתשו' חו"י סי' קצ"ב וע' תוי"ט סוטה פ"ב מ"ב.
אם למקרא
למען תשכילו את כל וגו'. כשהפעולה תשיג שלמותה ותדמה לצלם דמות התבנית אשר הקימה המחשבה למטרה לפעולתה תקרא הפעולה עצמה משכלת, כי נראו בה כל חלקי הצורה השכלית שעלתה במחשבה להעשות ויצאו כל כחותיה לפעל ועל כן נקראת ההצלחה בכתבי הקדש השכלה, כי אין שלמות הפעלה זולת בהיותה מקבלת ומסכמת בכל פרטיה לדפוס שהיה בשכל בראשונה, ובמלאת התנאי הזה תקרא השכלה כי עוצם הפעולה תקרא השכלה גם דבור כמו שכתבתי בספר ניר לדוד אז ידבר אלימו באפו, וכן להפך נקרא עוצם המחשבה והשלמות השכלי מעשה או פעל וזה באל יתברך בלבד — ומה שכתב בוצר עוללות שהכוונה תזכו למצוא המצאות נאותות אל התכלית שתרצו להשיגה אינו נכון, כי השכלה בל"הק היא השגת התכלית בפעל ולא בקשת האמצעיים שיוליכו אליו. — מצינו בכל המקרא שיתאר ההצלחה בלשון השכלה וזו מליצה יקרה ראוי לעמוד עליה כי ממנה נקח לדעת כי תורת משה לא תרחיק המושכלות אשר בהן חיי הנפש והיא אשר החלה ליסד ההצלחה על ההשכלה ולהשתמש בלשון זה להורות על התכלית והטוב האחרון וביותר תגדל תפארת גדולתה כשנעריכנה אל מליצה אחרת בדוגמתה להורות על הענין הזה עצמו והיא הידיעה כאומרו אשגבהו כי ידע שמי וכיוצא בו לאלפי רבבה, וגם אם נקבל פירוש קצת מהאחרונים שענינה השתעבדות והכנעה עדיין לא שמענו טעם למה ישתמש לשון עברי בלשון השכלה וידיעה לרמוז על הדבר אם לא שנאמר כי האמונה הקדמונית בישראל שלחה פארותיה בלשון ונתיחדו ההצלחה והידיעה וההשכלה בשם אחד כי ההצלחה האמתית היא הידיעה והידיעה היא ההצלחה וכן מצינו להפך ר"ל שיאמרו הצלחה על ההשכלה העליונה והיא הנבואה כמו ותצלח עליו רוח ה'. (שופטים י"ד י"ט)