וַיָּ֥שֶׁב אֶת־הַכֶּ֖סֶף לְאִמּ֑וֹ וַתִּקַּ֣ח אִמּוֹ֩ מָאתַ֨יִם כֶּ֜סֶף וַתִּתְּנֵ֣הוּ לַצּוֹרֵ֗ף וַֽיַּעֲשֵׂ֙הוּ֙ פֶּ֣סֶל וּמַסֵּכָ֔ה וַיְהִ֖י בְּבֵ֥ית מִיכָֽיְהוּ׃
רמב"ם
דבק כדי ליתן בראש השבשבת כו': דבק הוא דבר עשוי בידי אדם כל הנוגע בו ידבק בו: ושבשבת הוא הגמי שבראשיה נותנין הדבק קושרין אותה בקנה ומכניסין אותה בקיני העופות ומוציאין האפרוחין: וחרסית טיט האדמה והוא ידוע אצל הרופאים: פי כור שפת הכור שמתיכין בו והוא שם עברי בחרתיך בכור עוני (ישעיהו מ״ח:י׳): פטפוט רגל הכור כי עושין לו רגלים כשהוא גדול ובמשנת כלים פטפוטי כירה: צורפי זהב ידוע והוא עברי ותתנהו לצורף (שופטים י״ז:ד׳). סובין ידוע וכן יעשו הצורפים ישליכו הסובין על פני הכור בעת ההתכה: וסיד הוא עברי ושדת אותם בשיד (דברים כ״ז:ד׳) והוא נעשה מאבנים שרופות והיה מנהגם למשוח בו הנערות על כל בשרם כמו מלבוש וכוונתם להביא להם הנדות ולמהר הבגרות ולהנעים בשר: כלכול הצדעים: ואנדיפי המצח. ואין הלכה כר' יהודה ולא כר' נחמיה:
תורה תמימה
ועבר עליו רוח קנאה. תניא, אין אדם מקנא לאשתו אא"כ נכנס בו רוח טהרה, שנאמר ועבר עליו רוח קנאה עדר"ל רוח ממרום שישים עיניו על דרכי אשתו שלא תתפרץ. ונראה שכיון לזה שמובן המלה קנא בארמית הוא טהרה ונקיון וצירוף וזיקוק, וכתרגום הפסוק בשופטים י"ז ותתנהו לצורף ויהבתא לקנאה, וכן בירמיה י' ידי צורף – ידי קיני, והיינו הענין רוח טהרה. .
(שם שם)
(שם שם)
רש"י
בית אל. שנפל בגורלם (יהושע טז א), ואף על פי שפסל מיכה עמהם, שהרי מיכה משבט אפרים (שופטים יז א), נאמר כאן 'וה' עמם', הוא שאמר דניאל (דניאל ט ז): לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים: