פרשנות מצטטת על שופטים יז:ה

שיצא מתוך דימוסי בנין כו'. פירוש 'דימוס' שורה של בנין אבנים, 'שנתמכך' פירוש שנתמעך בבנין של פרעה, שהיו ישראל בונין, והיו נוטלין המצריים בני ישראל כשהם קטנים, ומניחים אותם בבנין במקום אבן. אמר משה רבינו עליו השלום וכי כך עושים לבני אברהם יצחק ויעקב, אמר הקב"ה כל אותן הבנים אם היו חיים ונתקיימו בעולם היו רשעים, ואם אין אתה מאמין קח אחד מהם ותראה מה יהיה מעשיו, ולקח את מיכה, והוא עשה את העגל ופסל מיכה (שופטים יז, א-ה), ולפיכך נקרא 'מיכה' שנתמעך בדימוסי בנין של מצרים:

והיה בשמעו את דברי האלה הזאת וגו' שלום יהיה לי כי בשררות לבי אלך. הוא מלשון שררה וממשלה עד"ה (אסתר א׳:כ״ב) להיות כל איש שורר בביתו. ויכוין על הע"ז המושלת בסתר לבו, ויאמר שלא לבד שאין לירא מהאלות מפני כי הע"ז הולכת עמדי והיא תגין עלי מפורעניות אלא שעוד תשפות לו כל טוב ושלום וברכה יהיה לו (כי שלום כולל לכל הברכות כמשחז"ל לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה אלא השלום) ע"ד שאמרו הנשים שעבדו ע"ז לירמיה (ירמיה מד יז) כי עשה נעשה וגו' לקטר למלכת השמים וגו' ונשבע לחם ונהיה טובים, (שם יח) ומן אז חדלנו לקטר למלכת השמים ולהסך לה נסך חדלנו כל וגו'. וזש"א למען ספות הרוה היא הע"ז שלפי דעתו היא רויה ומלאה השפעות את הצמאה נפשי הצמאה להשפעות: (ויתכן שאיש ואשה וגו' ירמז על פסל מיכה האיש הוא מיכה ואשה היא אמו משפחה: שנאמר שם (שופטים יז ה) ולו בית אלהים, שהוא בית ע"ג וכשיחד בית לזה בודאי היו מתקבצים שם משפחתו. או שבט הוא שבט הדני שלקחו את הפסל ממיכה כדכתיב (שם יח) ויקימו בתוכם את הפסל וגו'. שרש פרה ראש ולענה ירמז על ימי אנטיוכוס שמנעו את ישראל מלקיים את התורה, וענו אותם לעבוד גלולים, והיו אנשים מישראל שנספחו לאנטיוכוס ועבדו ע"ג, ובכדי להתרצות אליהם היו מתערבים בבני ישראל ולהסיתם ולהדיחם וגם הלשינום לפני אנטיוכוס ולזה נתכנו בשם שרש פרה ראש ולענה כי השרשים האלה יהפכו גם את המתוק למר, ועז"א והיה בשמעו את דברי האלה הזאת והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי כי בשררות וגו' כי כזה הוא מלשון אם ובלשון תימא, ויאמרו האנשים ההם האם בשרירות לבי אלך, לעבוד ע"ג מפאת שרירות כדברך ואולם חי אני וגו') רק כי אז יעשן אף ה' שיבא עליו העונש במהרה עוד זאת ורבצה בו כל האלה וגו' שלא ישתלם מעט מעט רק בב"א, ויהיה רובץ תחת משא האלות ועי"ז לא יבא לתשובה:

וַתִּגְנֹב רָחֵל אֶת הַתְּרָפִים לֹא נִתְכַּוְּנָה אֶלָּא לְהַפְרִישׁ אָבִיהָ מֵעֲבוֹדָה זָרָה, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית ל"א:י"ט). וְאֶפְשָׁר כִּי הָיוּ לְלָבָן לַעֲבוֹדָה זָרָה, כַּאֲשֶׁר אָמַר "לָמָּה גָנַבְתָּ אֶת אֱלֹהָי", אֲבָל לֹא הָיוּ כָּל הַתְּרָפִים נֶעֱבָדִים, כִּי אֵיךְ תִּמָּצֵא עֲבוֹדָה זָרָה בְּבֵית אֲדוֹנֵינוּ דָּוִד (עיין שמואל א יט יג). וְהַקָּרוֹב מָה שֶׁאוֹמְרִים שֶׁהֵם כֵּלִים לְקַבֵּל הַשָּׁעוֹת, וְיִקְסְמוּ בָּהֶם לָדַעַת עֲתִידוֹת, וְהַמִּלָּה נִגְזֶרֶת מִלְּשׁוֹן "רְפֵה יָדַיִם" (שם ב יז ב) "נִרְפִּים אַתֶּם נִרְפִּים" (שמות ה יז), יִקְרְאוּ אוֹתָם "תְּרָפִים" לִרְמֹז בִּשְׁמָם כִּי דִּבּוּרָם כְּמוֹ נְבוּאָה רָפָה, תָּבֹא בָּרֹב וּתְכַזֵּב לְעִתִּים רְחוֹקוֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (זכריה י ב) "כִּי הַתְּרָפִים דִּבְּרוּ אָוֶן". וְהִנֵּה יַעֲשׂוּ אוֹתָם קְטַנֵּי אֲמָנָה לָהֶם לֵאלֹהִים, לֹא יִשְׁאֲלוּ בַּשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְלֹא יִתְפַּלְּלוּ אֵלָיו, רַק כָּל מַעֲשֵׂיהֶם בַּקְּסָמִים אֲשֶׁר יַגִּידוּ לָהֶם הַתְּרָפִים. וְכָתוּב (שופטים יז ה) "וְהָאִישׁ מִיכָה לוֹ בֵּית אֱלֹהִים וַיַּעַשׂ אֵפוֹד וּתְרָפִים", וְשָׁם כָּתוּב (יח ה) "שְׁאַל נָא בֵאלֹהִים וְנֵדְעָה הֲתַצְלִיחַ דְּרָכֵינוּ", כִּי בִּתְרָפִים הָיוּ שׁוֹאֲלִים. וְכֵן הָיָה הָעִנְיָן בְּיִשְׂרָאֵל בָּאֵפוֹד, כִּי אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֻרְגְּלוּ בְּאֵפוֹד הַקֹּדֶשׁ עָשׂוּ כִּדְמוּתוֹ וְהָיוּ שׁוֹאֲלִים בּוֹ וּמַאֲמִינִים בִּדְבָרָיו וְתוֹעִים אַחֲרָיו, גַּם בְּחָלְיָם לֹא יִדְרְשׁוּ אֶת ה' כִּי אִם בָּהֶם. וְזֶה טַעַם "וַיַּעַשׂ אוֹתוֹ גִדְעוֹן לְאֵפוֹד וַיַּצֵּג אוֹתוֹ בְעִירוֹ בְּעָפְרָה וַיִּזְנוּ כָל יִשְׂרָאֵל אַחֲרָיו שָׁם וַיְהִי לְגִדְעוֹן וּלְבֵיתוֹ לְמוֹקֵשׁ" (שופטים ח כז), כִּי סָרוּ מֵאַחֲרֵי ה'. וְהִנֵּה לָבָן הָיָה קוֹסֵם וּמְנַחֵשׁ, כַּאֲשֶׁר אָמַר (בראשית ל':כ"ז) "נִחַשְׁתִּי", וְאַרְצוֹ אֶרֶץ קוֹסְמִים מֵעוֹלָם, כְּדִכְתִיב (ישעיהו ב ו) "כִּי מָלְאוּ מִקֶּדֶם וְעֹנְנִים כַּפְּלִשְׁתִּים", וּבִלְעָם בֶּן בְּעוֹר הַקּוֹסֵם הָיָה מֵעִירוֹ, וְזֶה טַעַם "לָמָּה גָנַבְתָּ אֶת אֱלֹהָי":