פרשנות מצטטת על שופטים יט:ט

ויהי ע׳־ב ויהי בקר יום אחד, ערב הוא תחלת הלילה ובקר תחלת היום ונקרא ערב, כי כערב יתערבו הדברים, כי לא יראה אור העין אלא עם האור החיצון ובבקר יבקר אדם בין הדברים לאור היום לפיכך נקרא בקר וכל הלילה נקרא ערב על שם תחלתו כמו שנקרא כל שלשים יום מהלבנה חדש על שם תחלתו שנקרא חדש כמו שאמר (שמואל אי ך') מחר חדש לפי שיתחדש אז אור הלבנה וכן אמר על כל הלילה (איוב ז' ד') ומדד ערב, וכן (תהלים נ״ט) ישובו לערב יהמו ככלב, ואין הכלבים צועקים בתחלת הלילה (ברכות ג'), ומלאכי שאול כל הלילה שמרו דוד מבחוץ להמיתו בבקר כמו שאמר (שמואל י״ט) לשמרו ולהמיתו בבקר, לשמרו שלא יברח בלילה, אבל היום כולו לא נקרא בקר אלא עד חצי היום כי מחצי היום ואילך השמש נוטה לצד מערב ואורו הולך ודל ליושבי הארץ כמו שעד חצי היום הולך וחזק, וכן כתוב (שמות י״ב) בין הערבים והיא משש שעות ומחצה למעלה, ואומר (שופטים י״ט) ״הנה נא רפה היום לערוב״ ולא כן הלילה כי כל הלילה עד עמוד השחר אור הכוכבים שוה ובין היום והלילה הוא כ״ד שעות והזמן הזה נקרא יום כמו שאמר יום אחד יום שני לפיכך אמר ויהי ערב ויהי בקר יום אחד, כלומר כין הערב והבקר הוא יום אחד ואע״פ שכל היום לא נקרא בקר, בקר הוא כנגד הערב כי הוא זמן היות שמש על הארץ ואורו רב כנגד אור הלילה ויום נקרא. ולא אמר ויהי יום ויהי לילה יום אחד והוא (והיה? המ״ל) הדבר מבואר יותר, כעבור כי יום יאמר על הפרט ועל הכלל, ולא יתכן להתערב הפרט עם הכלל, ונקרא הכלל יום לפי שהיום הוא העיקר והטוב לכל ברואי מטה. ואמר ויהי ערב ויהי בקר בכל יום מששת ימי המעשה לפי שבכל יום מהם היתה בו פעולה מיוחדת.

[ו] הוראת שם מנחה הוא דבר שהעבד מראה בו הכנעתו לאדוניו, יורה בו שפלות מדרגותו נגד מי שנתעלה עליו במדרגה, וכן ישמש שם מנחה על המס והארנוני הניתן מן העבד אל יד המושל בו כמו "ותהי מואב לדוד לעבדים נושאי מנחה" (ש"ב ח, ב) ולכונה זו ישמש שם מנחה בשלוח גם אל כל מתנה הנתונה מאדם לחבירו, כמו "מנחה לעשו אחיו", שרצה בזה להראות לעיני עשו שהוא נכנע תחתיו ומכבדו כאדון על העבד, מזה נ"ל שהוא משרש נח שהוראתו גם ההשפלה וההורדה מלמעלה למטה, כמו "כאשר יניח ידו" (שמות יז יא) שהוא היפוך ירים ידו, ולזה קראו רז"ל תפלה שאחר חצות היום בשם תפלת מנחה, כי מחצות היום ואילך השמש שוקעת ממעמדה באמצע הרקיע ומשפלת ויורדת למטה עד גמר שקיעתה, דומה למליצת "רפה היום לערוב" (שופ' יט ט), עיין תוס' פסחים דף ק"ז ד"ה "סמוך למנחה" שנתחבטו בטעם שם תפלת מנחה, והנה העני שביתו ריקן ואין בידו מאומה להקריב ממנו קרבן רק עשירית האיפה, והמעט הזה שבידו יביאנו להש"י, ירַאה בזה גודל כניעותו יותר מן העשיר המביא פר, לכן על קרבן זה שהוא מעט מאוד בכמותו הונח שם קרבן מנחה, וזה שאז"ל מי דרכו להתנדב מנחה עני (הכוה"ק):

היה לו לכתוב ויבא השמש וילן שם כו'. אף על פי שאין הפרש בין ויבא השמש וילן שם ובין וילן שם כי בא השמש מכל מקום היה לו לסדר העניינים כפי הסדר וכמו דכתיב (שופטים יט ט) הנה נא רפה היום לערוב לכו נא וגו' אלא ודאי על שקיעה הפתאומיות נאמר. ועוד י"ל מדכתיב כי בא השמש משמע אבל אי לא בא היה הולך עוד וא"כ שמע מינה שהיה עוד היום גדול וא"כ מאי כי בא השמש אלא ששקעה וכו' כך פירש רש"י בפרק חלק (סנהדרין צא:):