הֵ֣ם עִם־יְב֔וּס וְהַיּ֖וֹם רַ֣ד מְאֹ֑ד וַיֹּ֨אמֶר הַנַּ֜עַר אֶל־אֲדֹנָ֗יו לְכָה־נָּ֛א וְנָס֛וּרָה אֶל־עִֽיר־הַיְבוּסִ֥י הַזֹּ֖את וְנָלִ֥ין בָּֽהּ׃
הכתב והקבלה
קרבן מנחה. שם מנחה ישמש גם על המס והארנוני הניתן מן העבד אל יד המושל בו כמו (ש"ב י"ח) ותהי מואב לדוד לעבדים נושאי מנחה, (מלכים ב י״ז:ג׳) ויהי לי הושע עבד וישב לי מנחה, מזה נ"ל שהוא משרש נח שהוראתו גם ההשפלה וההורדה מלמעלה למטה כמו כאשר יניח ידו, שהוא הפך ירים ידו (בשלח), ולפי"ז הוראת שם מנחה דבר שהעבד מראה בו הכנעתו לאדוניו, יורה בו שפלת מדרגותו נגד מי שנתעלה עליו במדרגה (הינגעבונג, אונטערווערפונג) ולכוונה זו ישמש שם מנחה בשלוח גם על כל מתנה הנתונה מאדם לחברו, כמו מנחה לעשו אחיו, שרצה יעקב להראות לעיני עשו שהוא נכנע תחתיו ומכבדו כאדון על העבד; ולהפך על המתנה הניתנת מן הנכבד אל השפל ממנו במדרגה הונח שם משאת (ויתן משאת כיד המלך, ותרב משאת בנימין) ע"ש התנשאות המקבל בקבלת מתנה זו להיותו יקר בעיני הנותן לכבדו בזה, ולדברינו מצאנו טעם שקראו רז"ל תפלה שאחר חצות היום בשם תפלת מנחה, כי מחצות היום ואילך השמש שוקעת ממעמדה באמצע הרקיע ומשפלת ויורדת למטה עד גמר שקיעתה, דומה למליצת רפה היום לערוב (שופטים י״ט:י״א) והיום רד מאד (שם), [ובתוס' פסחים ק"ז ד"ה סמוך למנחה נתחבטו בטעם שם: תפלת מנחה:], והנה העני שביתו ריקן ואין בידו מאומה להקריב ממנו קרבן רק עשירית האיפה, והמעט הלזה שבידו יביאנו להש"י, יראה בזה גודל כניעותו יותר מן העשיר המביא פר, לכן על קרבן זה שהוא מעט מאד בכמותו הונח שם: קרבן מנחה: (הינגעבונגסאפפער), וז"ש רבותינו מי דרכו להתנדב מנחה, עני. ורשב"ם פי' מנחה דורון משרש נחה לפי שמביאה לקרבן, ואין שם דורון ומתנה נאות אצלו ית', והמתרגמו (שפייזעאָפפער) ע"ש שבאה מן הצמחים אין זה לפי המכוון בתיבה עצמה:
אבן עזרא
תכבד. אמר הגאון, כי אל ישעו כמו אל ישענו, והנו"ן חסר כחסרונו ממלת "תת פחדך" (דבר' ב כה) ולא תאבה ולא תשמע אל דברי החולם האומר כי שרשו "תת" בעבור שנמצא "תתה לי ערף" (ש"ב כב מא) חשב, כמו שתה עונותינו לנגדיך (תה' צ, ה), והנה לא יוכל לכחש, כי התי"ו השני במלת תתה לנכח, והתי"ו של עיקר מובלעה בדגש, אעפ"י שהתי"ו ראוי להדגש כתי"ו "והשבתי חיה רעה" (ויקרא כו ו) אם כן יותר טוב שיהיה הנו"ן מובלע כהתבלע הנו"ן בתי"ו וַּאֲמִתו (ברא' כד כז), כי היה ראוי להיות אמנתו ובת בנת, ותת תנת, וחסרה נו"ן הראשון ממלת "תתה לי" כחסרון יו"ד "והיום רד מאוד" (שופ' יט יא), וחסרו נו"ן "גע בהרים ויעשנו" (תה' קמד ה), ולפי דעתי כי ישעו כמו ירפו, כאשר אמר "נרפים" (פ' ה) וכמו "השע ממני" (תה' לט יד) "שעו מני" (ישעי' כב ד) ועיניו השע (שם ו י) כי כאשר תרפינה העינים תכהינה, וכמוהו "ולא תשענה עיני רואים" (שם לב ג):
אבן עזרא
צקון לחש. הנו"ן נוסף כנו"ן אשר לא ידעון (דברים ח' ג'), והיא מלה זרה, והיתה ראויה להיותה יצקו, לכן באה חסרת פ"א הפעל כמו והיום רד מאד (שופטים י"ט י"א), והטעם כמו ולפני יי ישפך שיחו (תהלים ק"ב א'):