הֵמָּה֮ מֵיטִיבִ֣ים אֶת־לִבָּם֒ וְהִנֵּה֩ אַנְשֵׁ֨י הָעִ֜יר אַנְשֵׁ֣י בְנֵֽי־בְלִיַּ֗עַל נָסַ֙בּוּ֙ אֶת־הַבַּ֔יִת מִֽתְדַּפְּקִ֖ים עַל־הַדָּ֑לֶת וַיֹּאמְר֗וּ אֶל־הָ֠אִישׁ בַּ֣עַל הַבַּ֤יִת הַזָּקֵן֙ לֵאמֹ֔ר הוֹצֵ֗א אֶת־הָאִ֛ישׁ אֲשֶׁר־בָּ֥א אֶל־בֵּיתְךָ֖ וְנֵדָעֶֽנּוּ׃
עץ יוסף
בר אית ליה. בתמיה, ואף על גב דאשכחן (שמות ד, כב) בני בכורי ישראל, (דברים יד, א) בנים אתם לה' אלהיכם, לא קשה, דמאמר בנים איפשר דרך חבה ודמיון מה, אבל דכתיב במלאכים (איוב א, ו) ויבואו בני האלהים (שם לח, ז) ויריעו בני אלהים, יש לומר שפירושו בני אלהים אישי המלאכים כמו (שופטים יט, כב ועוד) בני בליעל (איוב ל, ח) בני נבל (תהלים מט, ג) בני אדם גם בני איש, שפירושו אישים כי אלהים שם משותף למלאכים, אבל הכא דכתיב בר אלהין יחיד נראה בן ממש לאלוה (יפה מראה):
מאירי
נאלמתי דומיה כלומ׳ נעשיתי כאלם מרוב תשוקתי והחשיתי מטוב ר״ל מרוב השתקעי בחליי נואשתי מכל תקוה עד ששתקתי מטוב ר״ל מלהתפלל על שלותי וכאבי נעכר ר״ל נשחת ואמ׳ נעכר על הכאב דרך הפלגה כאלו הכאב עצמו נעכר עיר מתדפקים על הדלת (שופטים יט כב).