וְלֹֽא־אָב֤וּ הָאֲנָשִׁים֙ לִשְׁמֹ֣עַֽ ל֔וֹ וַיַּחֲזֵ֤ק הָאִישׁ֙ בְּפִ֣ילַגְשׁ֔וֹ וַיֹּצֵ֥א אֲלֵיהֶ֖ם הַח֑וּץ וַיֵּדְע֣וּ א֠וֹתָהּ וַיִּֽתְעַלְּלוּ־בָ֤הּ כָּל־הַלַּ֙יְלָה֙ עַד־הַבֹּ֔קֶר וַֽיְשַׁלְּח֖וּהָ בעלות [כַּעֲל֥וֹת] הַשָּֽׁחַר׃
שד"ל
התעללתי במצרים: כמו כי התעללת בי (שמות כ"ב כ"ט) והתעללו בה כל הלילה (שופטים י"ט כ"ה), הלא כאשר התעלל בהם (ש"א ו' ו') ודקרוני והתעללו בי (שם ל"א ד'), והתעללו בי (ד"ה א' י' ד') פן יתנו אותי בידם והתעללו בי (ירמיה ל"ח י"ט) כל אלה עם בי"ת אחריהם כמו זה, וכלם ענינם היזק מחובר לבזיון; אך התעולל מצאנוהו בלא בי"ת אחריו וענינו פעולה, להתעולל עלילות ברשע (תהלים קמ"א ד'); ונ"ל כי התעלל בפלוני עיקר הוראתו פעל כחפצו בפלוני, כלומר לרעתו של פלוני (כמו שהיא פעמים הרבה הוראת הבי"ת), וההתפעל מורה על זה, כמו התהלך הלך לכאן ולכאן כפי חפצו, לא מַהֲלַךְ אחד קבוע; ותרגום התעלל בפלוני בלעז malmenare.
אבן עזרא
גם אני. בתעלוליהם מגזרת עלילות דברים (דברים כ"ב י"ז), והטעם בעלילו' שיבא עליהם, או מגזרת ויתעללו בה (שופטים י"ט כ"ה), להתעולל (שמואל א' ו' ו'):
מלבי"ם
כל הלילה עד הבקר: ביומא (דף כ.): תנן התם איברים שפקעו מעל המזבח קודם חצות - לא יחזיר. אחר חצות - יחזיר ואין מועלים בהם. מנא הני מילי? אמר רב כתוב אחד אומר "כל הלילה..והקטיר" וכתוב אחד אומר "כל הלילה..והרים", חלקהו - חציו להקטרה וחציו להרמה. מתיב רב כהנא וכולי. אלא אמר ר' יוחנן ממשמע שנאמר "כל הלילה" איני יודע שהוא עד הבקר, ומה תלמוד לומר "עד הבקר"? תן בקר לבקרו של לילה. סברת רב שאחר שכתוב שכל הלילה תהיה מוקדה וכתוב שירים את הדשן בלילה (כי מה שכתוב "ולבש הכהן מדו בד..והרים את הדשן" הוא בלילה, כי אחר כך אמר "והאש על המזבח תוקד..ובער עליה הכהן עצים בבקר") ולכן מחלקינן שחצי הלילה תהיה על מוקדה ואינה ראויה עדיין להרימה מעל המזבח עד החצי השני. ורב כהנא הקשה על זה. ומפרש ר' יוחנן בדרך זה: כי הנה מה שכתוב "כל הלילה" מפורש במקומות הרבה כפשוטו שהוא עד הבקר – "וה' נהג רוח קדים עזה כל היום וכל הלילה" (שמות י׳:י״ג), "ולא קרב זה אל זה כל הלילה" (שם, יד), "וילכו כל הלילה ויאור להם בחברון" (ש"ב ב, לב). ולפעמים פירושו מקצת הלילה – "ויסובו ויארבו לו כל הלילה בשער העיר ויתחרשו כל הלילה" (שופטים ט״ז:ב׳) - פירושו מקצת הלילה כמו שכתוב שם "ויקם בחצי הלילה ויאחז בדלתות שער העיר וכולי". וכן "כי לא אכל לחם כל היום ההוא וכל הלילה" (שמואל א כ״ח:כ׳), פירושו מקצת, דהא אכל אצלה והלך משם בלילה. אך ההבדל מבואר. שאם כוונת המאמר וחדושו על קצה הראשון מן הלילה או שר"ל במלת "כל" שלא הפסיק מעשהו - יתכן שיפורש "כל הלילה" על קצהו הראשון גם כן. ובה"ג אם רוצה לבאר שהיה כל הלילה ממש הוצרך להוסיף "עד הבקר" כמו "ויתעללו בה כל הלילה עד הבקר" (שופטים י״ט:כ״ה). שאם לא יאמר "עד הבקר" נבאר מה שכתב "כל הלילה" על מקצת הלילה ומלת "כל" שלא הרגיעו בינתיים. וזה הוכחת ר' יוחנן שאם היה כתוב "על המזבח כל הלילה" נפרש על ההקטרה ובזה הרבותא הוא קצהו האחרון כי על קצהו הראשון ושלא יפסיק בינתיים אין צריך פה. אך ממה שהוסיף "עד הבקר" מבואר שמה שכתוב "כל הלילה" הרבותא הוא קצהו הראשון, כי מדבר גם מן ההרמה שהחידוש הוא שגם קצהו הראשון ראוי להרבה. ו"עד הבקר" הוא רבותא להקטרה שגם קצהו האחרון יוקטר. וז"ש מה ת"ל עד הבקר? תן בקר לבקר של לילה – ר"ל מזה ידעינן שבקר של לילה וסופו המכוין במ"ש "כל הלילה" הוא סוף חצי הראשון של הלילה. ולכן הוצרך להוסיף "עד הבקר" להוסיף הבקר האמת על הבקר הנרמז במלת "כל הלילה" שאינו בקר ממש. וזה כוונת הספרא מה ת"ל "עד הבקר"? אם אינו ענין לעיכול איברים (שעל זה היה די שיכתב "כל הלילה" ונדע שפירושו עד סוף הלילה) תנהו ענין לתרומת הדשן (ר"ל שבו תחלה הלילה היא החידוש, ולכן צריך להוסיף "עד הבקר").
רקנאטי
זמין למנויי פרימיום בלבדברכת אשר
זמין למנויי פרימיום בלבדתורה תמימה
זמין למנויי פרימיום בלבדרש"י
ועוללי. ולכלכתי וגנותי כמו ויתעללו בה (שופטים י״ט:כ״ה) ל' בזיון וגנאי וכמו עוללה לנפשי (איכה ג):
רש"י
כעוללים. תינוקות ולכך קורא אותם עוללים שכולם שחוק וליכלוך כמו (לקמן טז) ועוללתי בעפר וכמו ויתעללו בה כל הלילה (שופטים יט):