פרשנות מצטטת על שופטים כא:יט

אלה הדברים - לפי פשוטו: כל הנזכרים בפסוק זה מקומות הן, כמו שמצינו שרגילים הפסוקים לתת סימן בתוך סימן אל המקומות שהוא רוצה לפרש היכן. בלך לך: מקדם לבית אל ויט אהלה בית אל מים והעי מקדם. [בפרשת בשלח]: וישובו ויחנו לפני פי החירות בין מגדול ובין הים לפני בעל צפון. בס' שופטים: הנה חג לה' בשילה מימים ימימה אשר מצפונה לבית אל מזרחה השמש למסלה העלה מבית אל שכמה ומנגב ללבונה. וכ"ש שצריך לפרש היכן נאמרו המצות, כמו שכתוב: וידבר ה' אל משה בהר סיני. בארץ מצרים: החדש הזה. וידבר ה' אל משה בהר סיני. בערבות מואב. אף כאן עושה סימן בתוך סימן, וכן הוא אומר וחוזר ושונה דבר זה, כשבא משה לפרש את המצות: אלה העדות והחקים והמשפטים אשר דבר משה וגו'. בעבר הירדן בגיא מול בית פעור בארץ סיחון מלך האמורי הואיל משה וגו'.

ונסב הגבול. עתה מציין קו הצפוני מבית חורון עד סוף כל המזרח. הגבול סבב מזרחה, ר"ל אל צד המזרח (כי פה חושב ממערב למזרח) והיה מהלך הקו בסיבוב שתי רוחות (שזה גדר ונסב, שהלך כמין ד). ומפרש איך היה, כי הלך באלכסון מבית חורון, עד תאנת שלה, (שהיה מגבול נגד בית אל מצפונה כמ"ש שופטים כא, יט) וקו זה היה ממערב למזרח, ומשם עבר אותו ובא למזרח ינוחה, הלך הקו מצפון לדרום עד שעבר בפאת ינוחה במזרחו. ובזה תבין משחז"ל (זבחים קיח ב) בשלשה מקומות שרתה שכינה וכולם בחלקו של בנימין, ואיך יצויר שילה בחלק בנימין, והלא שילה מצפונה לבית אל, נמצא היה חלק יוסף מפסיק בינתים. אך למ"ש למעלה מתאנת שילה ומיריחו לצד המזרח לא היה שייך ליוסף, ומשם יצא רצועה על פני כל מזרחה של נחלת יוסף עד שילה שהיה לבנימין, וברצועה זו נבנה המשכן. ובזה תבין מ"ש (שופטים כא, יט) הנה חג ה' בשילה מימים ימימה אשר מצפונה לבית אל מזרח השמש למסלה העולה מבית אל שכמה, כי החג הזה עשו במזרח שילה במסלה זו שהיה לבנימין, ולכן היה להם רשות לחטוף שם מן המחוללות אחר שנכנסו לגבול נחלתם:

חג המחולות אינו נזכר במפורש במקרא, והוא שייך לנוהגים שהיו קיימים בסוף ימי בית שני; יש לברר האם ראשיתם נעוצה בתקופת המקרא או שהם חידוש של ימי הבית השני. כאלה הם שמחת בית השואבה, ניסוך המים, תענית בימי שני וחמישי, הקפת המזבח בערבות בסוכות, קשירת זהורית בראש השעיר המשולח למדבר ועוד. מקורו של המנהג האחרון נעוץ בתרבות המזרח הקדום³⁵¹ראו פירושנו ליומא פ"ו מ"ב. . אשר למחולות הכרמים, נראה שרמז למועד זה יש בספר שופטים שמסופר בו על חג המחולות בכרמים שהיה בשילה "מימים ימימה" (כא יט)³⁵²גלעד, מחולות. . כבר התלמודים מקשרים את החג בשילה עם ט"ו באב ("יום שהותרו שבטים לבוא זה בזה")³⁵³אבל בקדמוניות המקרא, מח ג, נאמר שזה היה בפסח. . אין כל ביטחון שאכן אותו חג לפנינו, אבל דומה שלפחות יש כאן המשך של אותו סגנון של חג כרמים. שתי הדוגמאות האחרונות מעידות על המשך מסוים של מנהגים מתקופת בית ראשון לתקופת הבית השני, והנושא עדיין מחייב בירור.