פרשנות מצטטת על שיר השירים א:ז

הַגִּ֣ידָה לִּ֗י שֶׁ֤אָהֲבָה֙ נַפְשִׁ֔י אֵיכָ֣ה תִרְעֶ֔ה אֵיכָ֖ה תַּרְבִּ֣יץ בַּֽצָּהֳרָ֑יִם שַׁלָּמָ֤ה אֶֽהְיֶה֙ כְּעֹ֣טְיָ֔ה עַ֖ל עֶדְרֵ֥י חֲבֵרֶֽיךָ׃

מאירי

ואמ׳ עוטה אור כשלמה על האור שנברא ביום ראשון. ועוטה כמו נוטה. שלמה אהיה כעוטיה (שה״ש א ז) פי׳ כנוטה וסרה לשאר העובדים וכן ויעט העם אל השלל (ש״א יד לב) פי׳ שנטה אליו. או פי׳ מלשון מלבוש והוא יוצא כמו מעיל צדקה יעטני (ישע׳ סא י) שהוא מענין זה ואם הוא שורש אחר ופירושו מעטה כלומ׳ שמלביש את העולם אורה וכל זה מלאכת יום ראשון. ומה שאמר אחר כן נוטה שמים כיריעה על הרקיע המבדיל שנקרא שמים והוא מלאכת יום שני שהאור הנברא בראשון העלה אידים מן המים ונתבקעו באויר והיו סבה לרקיע שנקשה ביום שני והרקיע ההוא היה סבה להגלות הארץ ולצאת ממנה הצמחים ונעשה זה בג׳. ובד׳ נתלו המאורות ר״ל שנגלית פעולתם להכין חמר ראוי ומוכן להתנועע לקבל החיות וקבל החומר ההוא צורתו בה׳ ולולי הגלות הארץ לא היה האפשרות למאורות להכין זה החומר מרוב הלחות ובקבל החומר ההוא צורתו החיונית היה מכה באדם לדקות הצורה החיונית שבו להיותו מוכן לקבל צורה השכלית וזה היה בו׳. והזכיר בכאן בנוטה שמים מציאות הרקיע שהיא מלאכת יום שני שהיה סבת הגלות כל זה המציאות התחתון ומכאן ואילך הוא מזכיר ד׳ יסודות ומזכירם מלמטה למעלה כפי סדר בחינת האדם בהם חוץ מן הארץ שהזכירה אחרונה למה שהיתה כוונתו להאריך בה. אבל הג׳ הנשארים הזכירם בסדר ממטה למעלה מים ורוח ואש.
שאל רבBookmarkShareCopy

מאירי

ואמ׳ בנאות דשא וגו׳ שאחר שהמשיל האל לרועה והעם לצאן הזכיר דרך לרועה הטוב שמחזר לתקוע אהלו במקום מרעה דשן ושמן ומלא דשאים ירעה את הצאן בבקר ובערב אבל בצהרים ירביצם בתוך האהל כאמרו אייכה תרביץ בצהרים (שה״ש א) ונאות נגזר מנוה ואהלי הרועים יקראו נאות רועים ונאות מדבר וכן כשרוצה הרועה הטוב להשקות את צאנו מנהלם על מי מנוחות ר״ל מים הולכים לאט ולא במים שוטפים שלא יצטער המקנה ולא יפחד לבוא השטף וע״ד זה המשל אמר על כל העם בנאות דשא ירביצני על מי מנוחות ינהלני.
שאל רבBookmarkShareCopy

רד"ק

בנאות דשא ירביצני פרוש בנאות: מקום; ואל"ף נאות עומדת במקום וא"ו נוה נוות. ואהל הרועים נוה כמו אני לקחתיך מן הנוה (שמואל ב ז ח); אל נוה איתן (ירמיהו מט יט); נות כרת רעים (צפניה ב ו). ובתמורת הוא"ו באל"ף: ונדמו נאות השלום (ירמיהו כה לז); ועל נאות מדבר קינה (שם ט ט); כי דשאו נאות מדבר (יואל ב כב). והרועה הטוב נוהג את צאנו ורועה אותן במקום דשא ושם יטה אהלו ויריעתו בבקר. ובנטות היום ובעת הצהרים ירביצן בצל אהלו כמו שכתוב (שיר השירים א ז) איכה תרעה איכה תרביץ בצהרים. וכשרוצה להשקותן ינהלן על מי מנוחות, כלומר מים שילכו לאט ולא נחל שוטף פן ישטפו אותן המים בבואן לשתות ולפיכך אמר: על מי מנחת ינהלני:
שאל רבBookmarkShareCopy

רש"י

בַּצָּהֳרַיִם יְגָרְשׁוּהָ. אַשְׁדּוֹד שְׁמָהּ, וּבַצָּהֳרַיִם אֲשֶׁר יָשֹׁד בָּהּ קֶטֶב יְגָרְשׁוּהָ וּתְהִי שְׁדוּדָה. דָּבָר אַחֵר: בַּצָּהֳרַיִם יְגָרְשׁוּהָ – מְקוֹם מִרְעֵה צֹאן הָיָה, וְצָהֳרַיִם קָשֶׁה לָצֵאת בּוֹ צֹאן, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״אֵיכָה תַּרְבִּיץ בַּצָּהֳרָיִם״ (שיר השירים א:ז).
שאל רבBookmarkShareCopy

רש"י

אֵיכֹה. הֵיכָן הוּא.
שאל רבBookmarkShareCopy

מחוקקי יהודה; יהל אור

זמין למנויי פרימיום בלבד