פרשנות מצטטת על שיר השירים א:טו

הִנָּ֤ךְ יָפָה֙ רַעְיָתִ֔י הִנָּ֥ךְ יָפָ֖ה עֵינַ֥יִךְ יוֹנִֽים׃

משנת ארץ ישראל

כאמור, משנתנו מצוטטת רבות בספרות חז"ל. ברוב האזכורים משנתנו מופיעה כמות שהיא כאן או נרמזת בקצרה46אבות דרבי נתן, נו"א פ"מ, ס ע"א; ספרי דברים, שלו, עמ' 336; תנחומא, יתרו יד; שיר השירים זוטא, פ"א טו; מדרש משלי, כז יח, וכן נזכרת המשנה בסוגיות מספר בבבלי: חולין קלז ע"ב; חגיגה ו ע"א וקידושין לט ע"ב שכבר ציטטנו. . בברייתא אחת נמנית משנתנו ובה הלכה נוספת, "הכנסת אורחים" (בבלי, קידושין שם). בעדי הנוסח שלנו ובמקבילות אין לגרסה הד, אך הכנסת אורחים מצטרפת כמובן לגמילות חסדים. אין ספק שהכנסת אורחים נתפסה כמצווה חשובה המוטלת על היחיד ועל הקהילה, אך כנראה אינה מגוף המשנה47ספראי, הקהילה, עמ' 67. . ציטוט אחר הקרוב למשנתנו מובא בשם רבי יוחנן בתלמוד הבבלי: "אמר רב יהודה בר שילא אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: ששה דברים אדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא, ואלו הן: הכנסת אורחין וביקור חולים ועיון תפלה והשכמת בית המדרש והמגדל בניו לתלמוד תורה והדן את חברו לכף זכות" (שבת קכז ע"א). התלמוד מתחבט בשאלת היחס בין משנתנו למשפטו של רבי יוחנן; בהבנה הפשוטה אין זו סתירה אלא תפיסה רעיונית שונה במקצת שהוסיפה למשנה פרטים אחרים, אחד מהם הוא הכנסת האורחים. ברור שזו רשימה מרמה שנייה; במשנה מדובר על לימוד תורה ורבי יוחנן מדבר על שני פרטים מתוך המכלול של לימוד תורה: "השכמת בית המדרש והמגדל בניו לתלמוד תורה". במקביל גם קצת קשה להבין מדוע "עיון תפילה" יש בו שער לעולם הזה. אין זאת אלא רשימה נוספת של מצוות שהחכם בא להדגיש.
שאל רבBookmarkShareCopy

מלבי"ם

אני. ספר כי נפש שלמה התרחקה ימים רבים מדודה העליון, כמ"ש ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו, עד שהיתה ישנה בחיק הגויה ובתנומה על משכב הזמן וחמדותיו, ולא התעוררה כפעם בפעם לקראת הכנור התלוי למעלה ממטתו של דוד, ובכ"ז לבה ער כי לא נפרדה מאלהיה בהחלט, כי לבה נוהה אחריו מבקש הדבוק בלב, רק עצלה תפיל תרדמה. והנה שמעה קול הדוד העליון דופק על הפתח, והוא המחזה הרביעית שנראה ה' אל שלמה והוכיחו בתוכחת חמה. והדוד העליון אומר פתחי לי אחותי, כי אז היו חדרי שלמה סגורים ומסוגרים והקיר בינו לבינה. ר"ל שאז כבר התרכבה ונדבקה באהבת החומר הסוכך בינה ובין הקדש. והוא הקיר המבדיל בינה ובין הרוחני, כמ"ש (יחזקאל מ"ג) בתתם את ספם אל ספי וכו' והקיר ביני לבינם. ע"ד כי אם עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלהיכם, ולכן דפק על דלתי הגויה שתכין א"ע לפתוח שעריו, ולהתפשט מן החומר. ואמר לה פתחי לי אחותי רעיתי יונתי תמתי, חשב כל המדרגות שעלתה אליהן בשלש מחזות הקדומות, במחזה הראשונה קראה בשם רעיתי (א' ט' ושם ט"ו. ב' ב). במחזה השניה קראה בשם רעיתי (ב' י' ושם י"ג) והוסיף לה שם יונתי (שם י"ד). ובמחזה השלישית קראה בשם רעיתי (ד' א' ושם ז') ובשם יונתי (עיניך יונים ד' א'). ובשם תמתי (ומום אין בך ד' ז') והוסיף לה שם אחותי כלה (ד"פ שם). והנה שם אחותי הוא השם שהי' לה טרם רדתה בגויה, שהיתה שוה עמו וחלק מעצמותו, וע"ז פתח בשם זה עתה, ושם רעיתי נקראת מצד הנפש הדברית המשכלת, ושם יונתי מצד הנפש החיונית, כיונה שחיותה שלם עם בן זוגה, ושם תמתי מצד הנפש הצומחת, שמצדו מצד גידול הגוף ואבריו יצויר החסרון והמום, והם המדרגות שקנתה זא"ז, שתחלה הזדככה להשלים נפשה המשכלת, ואח"כ גם המדרגה הנמוכה ממנה שהיא החיונית, ואח"כ גם המדרגה השפלה שהיא הצומחת, יאמר עתה פתחי לי מצד מעלותיך אלה שקנית ע"י מעשיך הטובים הקודמים כמ"ש בנבואתו יען אשר היתה זאת עמך ולא שמרת בריתי וכו', שר"ל שיגדל ענשך לפי גודל המעלה שהיית בה עד עתה. שראשי, מצייר כי ראשו נתמלא טל, שהוא מליצה על השפע הנבואיית שישפיע עליו עתה, שהוא ציור טל אורות הרוחני (ע"ד אהיה כטל לישראל תזל כטל אמרתי) אבל קוצותי מלאים רסיסי לילה, פי' כי הראש הוא המליצה על המחשבה העליונה הנעלמת, והקוצות הם מליצה על התבקעות התעלומה לחוץ, כמו שהשערות הם מותרי המוח משכן המחשבה שמתעבים ונתגלים לחוץ, ור"ל מחשבתי העליונה מלאה טל השפעת הנבואה, אבל התגלות הנבואה הזאת ע"י הדבור מלא רסיסי לילה, שהוא משל אל הדין והעונש תולדות הלילה והחשכה, מחשך המעשים והעונש אשר הכה את הבית רסיסים, שהוא משל אל התחלקות מלכות בית דוד:
שאל רבBookmarkShareCopy

מגלה עמוקות

ענין סמיכת פרשה תמורה לפ' לוים כי הלוי הוא (ויקרא כז) כל אשר יעבור תחת השבט העשירי יהיה קודש והיה הוא ותמורתו יהי' קודש שגם בכאן יש להם קדושה מרחם ולמוד אותו שבט שמונין אותו מרחם תמור"ה בגי' ש"ר העול"ם. אלה המצות שאין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה כי אותו הדור כלל כל העולם דבר צוה לאל"ף ד"ר חסר ו' בגי' מש"ה שכל הדורות נכללים במשה ז"ש תורה צוה לנו משה באותו דור מורשה קהלת יעקב מאחר שירש כל הפטרות נכללין בו ז"ש אשר צוה משה אל בני ישראל באותו דור במדבר סיני ס"וד נ"שמות י"ציאות י"שראל ז"ש במדבר סינ"י באוהל מועד להיות במדבר סיני היו כל (דברים כט) אשר ישנו פה וכל אשר איננו פה כן ג"כ באוהל מועד היו ג"כ כל החיילות דאורייתא וכל חיילות דשכינתא וכן כל חיילות של ישראל תפקדו אותם לצבאותם של כל דור ודור עד שיכלו כל הנשמות שבגוף. ד' מלכיות נגד ד' יסודות אש מים רוח עפר. אש גלות בבל שהשליכו באש לח'מ' וע'. מים מד"י עולה מי"ם במ"ק וזהו (אסתר ד) ויעבור מרדכי שעבר ערקומי דמיא בפ"ק דמגילה (מגילה טו) ואמר במד"ר שאמרו הפרסיים למחר אני חונקך הוא מיתת מים. רוח הוא יון כדאיתא במדרש מעשה שהביאו הרוח בה' יומין. עפר הוא אדום (דניאל ד) ותשכל כל ארעא (תהלי' מד) כי שחה לעפר נפשינו וגו' קומה עזרתה לנו במדרש ש"ט מזמור מ"ד אי מטיית מלכותא דאמתלא לעפרא צפה לישועה (שיר ו) מי זאת הנשקפה כמו שחר שכינה בעשייה נקראת שחר (תהלים קלט) אשא כנפי שחר אשכנה באחרית ים זה שכינתא דעשייה (שיר ו) יפה כלבנה ביצירה דתיקן שם חמה ולבנה אבל בבריאה שמש וירח ובעשייה חרס סהר גם שם יושבין הסנהדרין כחצי גורן ע"א סנהדרי גדולה וכ"גסנהדרי קטנה וראש על כלם הרי מנין יפ"ה גם ציור הלבנה כחצי גורן עז"א בדוד (שמואל א טז) והוא אדמוני עם יפ"ה עינים שדן עם סנהדרין שנרמזין בהו (שיר א) הנך יפ"ה רעיתי הנך יפ"ה עיניך יונים על סנהדרין קאמר שהם עיני העדה כי יניקתם מן עיינין דשם בן ד' שהם ג"כ הכי הוי. ברה כחמה בריאה (שם ו)אחת היא לאמה ברה היא ליולדתה (שם) איומה כנדגלות אצילות כנגד אלו ד' פעמי' (שם ז) שובי שובי השולמית שובי שובי ונחז"ה בך (ישעיה לג) חזה ציון קרית מועדינו וע"ז כענין בי"ע במדבר סיני הם חיילות של תורה באוהל מועד הם חיילות שכינה:
שאל רבBookmarkShareCopy