פרשנות מצטטת על שיר השירים א:י

נָאו֤וּ לְחָיַ֙יִךְ֙ בַּתֹּרִ֔ים צַוָּארֵ֖ךְ בַּחֲרוּזִֽים׃

רד"ק

רננו צדיקים ביהוה לישרים נאוה תהלה: בי"ת ביי' במקום למ"ד וכן (ויקרא טז כב): ושלח את השעיר במדבר; או תהיה הבי"ת כמשמעה ופרושה: רנתכם ותהלתכם בו תהיה ולא בזולתו. נאוה האל"ף נחה ושרשו אוה. וכן (שיר השירים א י): נאוו לחייך בתורים; (משלי יט י): לא נאוה לכסיל תענוג; (שם יז ז): לא נאוה לנבל שפת יתר. ובכלם האל"ף נחה חוץ מן לביתך נאוה קדש (תהלים צג ה) שהאל"ף נעה. והסכימה דעת המדקדקים שהאל"ף שרש והיא פ"א הפעל, והנו"ן לבנין נפעל. ויתכן שהנו"ן שרש ושרשו נאה, ובא בהראות למ"ד הפעל בשקל נאוה. ורבותינו הרגילו בדבריהם בזה הלשון בשרש נאה. ידמה כי כן הוא השרש אצלם באמרם (מכלתא מסכתא דשירתא ג; תלמוד בבלי שבת קלג ב; ובשאר מקומות ):*בדברי רבנו כתוב: אתרוג נאה לולב נאה; ואני לא מצאתי בשום מקום בתלמוד "אתרוג נאה", רק "לולב נאה" וכולי; והוא הוא. עין תוספות בבא קמא ט ב בדבור המתחיל: א י ל י מ א. לולב נאה; (שם יומא פו א): כמה נאים מעשיו *לפנינו הנסחא: כמה נאים (דרכיו, כמה מתוקנים) מעשיו., וזולת זה הרבה. ופרוש הענין: יפה, כלומר: לצדיקים ולישרים טוב ויפה לרנן ולהלל ליי' כי הם המבינים והמשכילים בפעל יי' ובמעשי ידיו ובחסדיו עם ברואיו; ובזה השתדלותם, לא בתאות העולם, ולפיכך אמר כי להם הוא נאה השבח שישבחוהו לפי מה שיכירו במעשיו, כמו שהולך ומספר בזה המזמור.
שאל רבBookmarkShareCopy

תורה תמימה

ולא ימלט וגו׳. ולא ימלט רשע את בעליו – [אין אדם יכול לתת לפניו פסק דין ואין אדם יכול לומר לפניו, כתוב לי פסק דיני] לזהלשון רשע שבכאן אינו מענין רשעות כרגיל לפרש, אלא מלשון תנועה ונצוח, כמו (איוב ל"ד) והוא ישקיט ומי ירשיע, ובכל אשר יפנה ירשיע, ור"ל אין אדם יכול לטעון ולנצח את מלה"מ שיתן לו פסק דין שנגזרה עליו גזירת מיתה, או שהוא, האדם, יגיע לו פסק דין [מב"ד של מטה] כי ראוי הוא לחיות עוד, אלא מכיון שעמד עליו אין עצה ואין טענה כנגדו.
ומפי הרה"ח מר דוד שטראשון נ"י [נכד הגרש"ש] שמעתי פי' פסוק זה, כי המלה רשע שבכאן היא ממלות הפוכות, כמו כבש כשב, שמלה שלמה והרבה כהנה, והיא הפוכה ממלת עֹשֶר, והוי הפי' ולא ימלט עושר את בעליו, והוא ע"ד הכתוב לא יועיל הון ביום עברה, וזה מקביל למה שאמר למעלה אין שלטון ביום המות, והוי זה כפל ענין דגם העושר ענין שלטון הוא, אלו דבריו דברי חן.
ואני אמלא את דבריו שכן מצינו לחז"ל הרבה דרשות ע"פ הפוך המלות וכמו בשבת פ"ה א' דרשו חורי הארץ מלשון ריח [שהיו מריחין את הארץ], וביומא ע"ה ב' אל תקרא וישטחו אלא וישחטו, וביבמות ט"ז ב' דרש [לדעת מהרש"א] ידו פרש צר כמו שרף צר, ובירושלמי נזיר פ"ז ה"ב דרשו או בקבר – או ברקב, ובמ"ר פ' נח דרשו ויפץ ה' אותם כמו ויצף, ולעיל ריש פ' ח' דרשו פשר דבר כמו פרש [פירוש] ובסמוך פ' ט"ו דרשו והוא ילונו בעמלו – בעולמו, ולקמן י' ט"ז בגבורה ולא בשתי דרשו ולא בתשי, ובשה"ש א' י' צוארך בחרוזים דרשו בחוזרים, ועוד שם בני אמי נחרו בי דרשו נחרו כמו חרנו [חרון וכעס], ועוד שם, תלפיות, דרשו תל יפות, וכן דרשו שם מתרפקת כמו מתפרקת, ובריש איכה דרשו צהרים כמו המצרים. ומהריעב"ץ בפי' הגדה ש"פ כתב על מה שדרשו ובמורא גדול זו גלוי שכינה דדרשו ובמורא גדול – ובמאור גדול. וע"ד זה פרשנו לישון הכתוב בפרשת עמלק את הנחשלים אחריך כמו הנחלשים, ובאיוב מ"א יהפך ים לשיבה, ועמלו המפרשים ביחס שיבה לים ופרשנו דהוא כמו דכתיב יהפך ים ליבשה, ועוד הרבה כהנה, והתוס' בב"ב ק"י א' ד"ה פשוט תפסו כלל זה גם בלשון חז"ל, יעוי"ש.
.
(שם)
שאל רבBookmarkShareCopy

מלבי"ם

וראיתני כתור האדם המעלה. ושם (יט) וזאת תורת האדם, מבואר שפי' מלת תורת ששרשו תור, והוא לדעת הרד"ק לשון תכונה, וקרוב לו נאוו לחייך בתורים (שה"ש א, י), הפנינים המסודרים על סדר ותכונה. ומ"ש האדם, היינו האדם המעלה והחשוב. אולם למה שפירשתי שם שר"ל שהוכיח מזה שהחסד הזה שניתן לו אינו מצד שהוא אדם פרטי, רק מצד שהוא אדם כללי, והוא הולך מהלך השלמות אל הכלל, וכל בני אדם יחד, והאדם הכללי הסוגיי הוא למעלה מן האדם האישיי הפרטי, כי אין איש בשכל ולא מין חוץ לשכל, והאדם המעלה המצויר בשכל העליון ית' הוא האדם הכללי, ועז"א שראיתני כתור האדם העליון העומד למעלה, שהוא האדם הכללי, וזה פי' וזאת תורת האדם, ר"ל האדם הכלליי הסוגיי:
שאל רבBookmarkShareCopy