ק֣וֹל דּוֹדִ֔י הִנֵּה־זֶ֖ה בָּ֑א מְדַלֵּג֙ עַל־הֶ֣הָרִ֔ים מְקַפֵּ֖ץ עַל־הַגְּבָעֽוֹת׃
מלבי"ם
השיר הראשון נמשך עד קול דודי דופק (ב' ח') מספר איך ברחה הרעיה בפעם הראשון, ובאיזה אופן ברחה, ואיך נתחברה עם דודה, ואיך הושבה ע"י בנות ירושלים השומרות אותה:
מדרש בחדוש
מתחיל ההגדה ויהיו המצות מגולים בשעת אמירת הגדה:
דבר ידוע הוא שכל הפירות הנלקטי' קודם בישולם אינם מתקיימי' וירקבו. ואף אותם שנתבשלו על ידי השקהה גם הם לא יערבו וימתקו כאותם שנתבשלו מאליה' כדכתיב וממגד תבואות שמש. כיוצא בזה גאולת מצרים לפי שהוצרך כביכול הוא ית' לדלג על ההרי' ולקפץ על הגבעות ולגואלנו קודם הזמן והוא כעין לקיטת הפרי קודם זמנו. וזה היה גרמה לכל הרעות שנתהוו אח"כ והענין הוא כי מפני גלולי מצרי' שנטמאו בהם ישראל כדכתי' איש שקוצי עיניו השליכו ובגלולי מצרי' נטמאו נכנסו במ"ט שערי טומאה מחמשי' שבהם. ואילו לא היה ממהר הוא ית' להוציאנו משם והיינו נכנסי' בשער החמישי' לא היינו יכולי' לצאת משם עדי עד. כי הטומאה היתה סובבת אותנו מכל צד והיינו נהפכי' לעם אחר. ואפשר שהניצוצות שאמרנו בתחלת דברינו היו גורמי' להם. וזהו אומרו הרי אנו ובנינו ובני בנינו דעד כאן רחמי האב על הבן. ועל כן לא הזכיר יותר. אבל ממילא משמ' כל הדורות הבאי' אחריה' משועבדי' היינו לפרעה במצרי'. ולפי שאמר לאברהם ואחרי כן יצאו. התחיל למנות הארבע מאות שנה מלידת יצחק ולא מירידת מצרי' כאשר היה ראוי. כי חפזון שכינה וחפזון זה של יש' גרם שלא המתין לעת קץ ואלו היה אפשר להמתין לא היה מגיע אלינו שום דבר רע במדבר ולא בשאר ארצות ולא היה כח בטומאה לשלוט בנו. כי כיון שגזר הקב"ה גדולה לאדם. וכל שכן לאומה שלמה לדורי דורות גוזרה. וזהו הכח גדול והיד חזקה שהוצרך כביכול לו ית' כדי להוציאנו. לא שטרח ונתיגע לגואלנו כי כל הגוים כאין נגדו. וכל דיירי ארעא כלא חשיבין. אלא להיות אלקי' שופט צדיק. וצאתם אז היה קודם זמנו וכמעט נגד הדין הוא הכח הגדול והיד החזקה שהוצרך ללמד עלינו סנגוריא ולמצוא דרך שדבריו תקום לעולם. ואם אמר ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה. הכי הוו. כי התחיל המספר מלידת יצחק כאמור. ועל כן רצה שפרעה יאמר בפיו קומו צאו מתוך עמי. למען לא יהיה מקום למדת הדין לקטרג. ועכ"ז על מספר הק"ץ שנה נתרעמה מדת הדין. ופייסה בהבטחה להשלימם לה בגלותנו זה כמו שכתוב אצלנו בפרשת לך לך בגר"ן ארנ"ן.
והואיל ולקיטת הפרי קודם זמנו גרם כל הקלקול על כן הזהיר אותנו בגלותנו זה שלא לדחוק את הקץ למען לא יארע לנו כמו שאירע בגלות ההוא שהוצרך לגואלנו קודם הזמן. והיה גרמה לשוב בגולה וכן הזהיר לאומות באומרו השבעתי אתכם בנות ירושלם אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ. ולכן טוב לנו להמתין בשמחה בישול הפרי כדי שיתלקט בזמנו ואז יתקיים לעד.
דבר ידוע הוא שכל הפירות הנלקטי' קודם בישולם אינם מתקיימי' וירקבו. ואף אותם שנתבשלו על ידי השקהה גם הם לא יערבו וימתקו כאותם שנתבשלו מאליה' כדכתיב וממגד תבואות שמש. כיוצא בזה גאולת מצרים לפי שהוצרך כביכול הוא ית' לדלג על ההרי' ולקפץ על הגבעות ולגואלנו קודם הזמן והוא כעין לקיטת הפרי קודם זמנו. וזה היה גרמה לכל הרעות שנתהוו אח"כ והענין הוא כי מפני גלולי מצרי' שנטמאו בהם ישראל כדכתי' איש שקוצי עיניו השליכו ובגלולי מצרי' נטמאו נכנסו במ"ט שערי טומאה מחמשי' שבהם. ואילו לא היה ממהר הוא ית' להוציאנו משם והיינו נכנסי' בשער החמישי' לא היינו יכולי' לצאת משם עדי עד. כי הטומאה היתה סובבת אותנו מכל צד והיינו נהפכי' לעם אחר. ואפשר שהניצוצות שאמרנו בתחלת דברינו היו גורמי' להם. וזהו אומרו הרי אנו ובנינו ובני בנינו דעד כאן רחמי האב על הבן. ועל כן לא הזכיר יותר. אבל ממילא משמ' כל הדורות הבאי' אחריה' משועבדי' היינו לפרעה במצרי'. ולפי שאמר לאברהם ואחרי כן יצאו. התחיל למנות הארבע מאות שנה מלידת יצחק ולא מירידת מצרי' כאשר היה ראוי. כי חפזון שכינה וחפזון זה של יש' גרם שלא המתין לעת קץ ואלו היה אפשר להמתין לא היה מגיע אלינו שום דבר רע במדבר ולא בשאר ארצות ולא היה כח בטומאה לשלוט בנו. כי כיון שגזר הקב"ה גדולה לאדם. וכל שכן לאומה שלמה לדורי דורות גוזרה. וזהו הכח גדול והיד חזקה שהוצרך כביכול לו ית' כדי להוציאנו. לא שטרח ונתיגע לגואלנו כי כל הגוים כאין נגדו. וכל דיירי ארעא כלא חשיבין. אלא להיות אלקי' שופט צדיק. וצאתם אז היה קודם זמנו וכמעט נגד הדין הוא הכח הגדול והיד החזקה שהוצרך ללמד עלינו סנגוריא ולמצוא דרך שדבריו תקום לעולם. ואם אמר ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה. הכי הוו. כי התחיל המספר מלידת יצחק כאמור. ועל כן רצה שפרעה יאמר בפיו קומו צאו מתוך עמי. למען לא יהיה מקום למדת הדין לקטרג. ועכ"ז על מספר הק"ץ שנה נתרעמה מדת הדין. ופייסה בהבטחה להשלימם לה בגלותנו זה כמו שכתוב אצלנו בפרשת לך לך בגר"ן ארנ"ן.
והואיל ולקיטת הפרי קודם זמנו גרם כל הקלקול על כן הזהיר אותנו בגלותנו זה שלא לדחוק את הקץ למען לא יארע לנו כמו שאירע בגלות ההוא שהוצרך לגואלנו קודם הזמן. והיה גרמה לשוב בגולה וכן הזהיר לאומות באומרו השבעתי אתכם בנות ירושלם אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ. ולכן טוב לנו להמתין בשמחה בישול הפרי כדי שיתלקט בזמנו ואז יתקיים לעד.
מגלה עמוקות
תנינן בגיטין פרק הנזקין אמר ר' לוי שמנה פרשיות נאמרו בו ביום שהוקם המשכן פרשת כהנים פרשת לוים פרשת טמאים ופרשת שילוח טמאים פרשת אחרי מות פרשת נרות פרשת שתויי יין ופרשת פרה אדומה. הטעם שהי' שמנה פרשיות לפי שהיה יום שמיני למילואים שנתמלא ונתבסם העולם על עומדו ועל תיקונו והיה אז שם מלא על עולם מלא ונתלבש הכ"ג בשמנה בגדים הן הן ארבע בגדי לבן נגד ד' אותיות הויה וד' בגדי אדום נגד ד' אותיות אדני שהם חיות קטנות עם גדולות ז"ס מלואים ומאחר שהיה העולם מלא ונתמלא בכל רחמים בעולם איך יצאת זאת מלפניו יתברך לעורר מדת הדין ולשלוט בהם הלא אמר (שמות כב) אשר ירשיעון אלקים על אשר אמרו (שם לב) עשה לנו אלקים ועוד למה אמר אחרי מות שהוא מופלג הלא באותו יום הי' אחר מבעי לי' כי באותו יום מיד נאמרה פרשה זו ועוד בקרבתם לפני ה' הלא חנון ורחום ה' לפני אלקים מבעי ליה שהוא דין קשה כי אותו היום (משלי ט) חכמות בנתה ביתה של משכן (שם) חצבה עמודיה שבעה ז' ימי מלואים (שם) טבחה טבחה ב' טביחות נדב ואביהוא (שם) מסכה יינה שתויי יין היו אף ערכה שולחנה כי אותו היום היה יום א"ף כי היום ה' נראה אליכם בקמץ על מד"הד שירד לעולם ועוד קושיית הזוהר פסוק ראשון מתחזי יתיר דבר אל אהרן אחיך מכאן שירותא דפרשתא ר' אליעזר תירץ בזוהר. ובמדרש הנגלה הי' ר"א בן עזריא אומר משלו משל למה"ד לחולה שנכנס לרופא כו' במדרש בזאת יבא אהרן אל הקודש מפני מה אין הכהן משתמש בבגדי זהב משום גאוה שנאמר (משלי כה) אל תתהדר לפני מלך בפר זה אברהם שנ' (בראשי' יח) ואל הבקר רץ אברהם איל לעולה זה יצחק (שם כב) והנה איל אחר נאחז בסבך. עז בזכות יעקב (שם לז) קח לי משם שני גדיי עזים טובים לך טובים לבניך טובים לך שע"י תקבל הברכות וטובים לבניך שעליהם מתכפר להם בי"הכ הה"ד כי ביום הזה יכפר אין לי אלא אבות אמהות מנין ת"ל בד בבד יהיה עכ"ל וקשה מי בקש זאת מידו שיהיה עמו זכות אבות ואמהות שעשה ממנו קושיא אין לי אלא אבות אמהות מנין ולפי הדרש יש לפי שבעל המאמר יודע סוד פסוק חכמות בנתה ביתה הנדרש על יום הקמת המשכן שאמר שם חצבה עמודי' שבעה דהיינו שבשביל ז' עמודים שהעולם עומד עליהם הוקם המשכן על כן היו ז' ימי מלואים וסוד ז' עמודים הם ג' אבות שין של תלת ראשין של תפילין ד' אמהות שהם שין של ד' ראשין לכן הקריבו באותו יום ז' קרבנות כמו שביציאת מצרים הי' (שיר ב) קול דודי בא בזכות אבות (שם) מדלג על ההרים בזכות אמהות מקפץ על הגבעות. וכן הוא אומר (שמות יב) שה לבית אבות אלו אבות שה לבית בזכות אמהות כן בשעת הקמת המשכן הנה זה עומד כזה וכזה אחר כתלינו שהוא המשכן משגיח מן החלונות אבות מציץ מן החרכים אמהות הם סוד ז' צינורות שעליהם הושתת העולם ז' עמודים ממש או נאמר שבזה היום הי' כיום שנבראו בו שמים וארץ ונתקן חטא אד"הר וחוה וכמו שתיקונו של אד"הר ע"י ג' אבות נר"נ כן תיקון חוה הי' ע"י ד' אמהות לכן הוצרכו כ"ג להיות זכר ונקיבה וכפר בעדו ובעד ביתו כי שניהם צריכים כפרה לכן סבר ר"י מכינים עוד אשה לכ"ג קודם יוה"כ זהו שנאמר בזאת יבא אהרן אל הקודש ר כשהיה אהרן רוצה לבא אל בית המקדש הוצרך להכין לו אשה שנקראת זאת (בראשית ב) לזאת יקרא אשה וזה הטעם שמתו בניו של אהרן לפי שנא' אדם כי יקריב מכם ר"ל צריך להיות זכר ונקיבה שנקראו אדם זאת תורת העולה היא העולה וקרינן הוא כי צריכין להיות זכר ונקיבה והם לא נשאו אשה ופגמו בחצי הראשון של שם שהוא י"ה נקרא לפני ה' לכן יצא אש מלפני ה' ותאכל אותם לכן בא המשל מ הרופא שהזהירו אל יבא בכל עת גו' ולא ימות גו' בזאת יבא שלא ימות כדרך שמתו נדב ואביהוא שלא שת לבם גם לזאת ובזו זרזו יותר מן הראשון שאמר בזאת לכן הקשה בעל המדרש ג' קרבנות אלו מורים ג' אבות אבל אמהות מנין שעל אמהות מורה זה הענין לכן הביא פסוק בד בבד יהיה ר"ל שצריך להיותתיקון כתונת בד של אד"הר שאיתא במדרש בגדי כ"ג נתלבש אד"הר לכן ב"פ וילבישם במסורה (שם ג) כתנות עור וילבישם ובזו הפרשה בגדי קודש ולבשם והנה בזה היום הוצרך כ"ג ליקח ג' תיקונין של ג' אבות כי בעון עגל נתקלקו ג' קטרין נר"נ לכן הוצרך משה להעיר באומרו (שמות לב) זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך כי קלקולם הי' ע"ז ג"ע ש"ד כמ"ש (שם) ויקומו לצחק ועתה בזה היום הוצרך לתקן שלשתן נגד תיקון נפש אברהם ע"ז נגד תיקון רוח יצחק ש"ד נגד תיקון נשמה יעקב ג"ע הן הן ג' עמודים שהעולם נכון עליהם: