דּוֹמֶ֤ה דוֹדִי֙ לִצְבִ֔י א֖וֹ לְעֹ֣פֶר הָֽאַיָּלִ֑ים הִנֵּה־זֶ֤ה עוֹמֵד֙ אַחַ֣ר כָּתְלֵ֔נוּ מַשְׁגִּ֙יחַ֙ מִן־הַֽחֲלֹּנ֔וֹת מֵצִ֖יץ מִן־הַֽחֲרַכִּֽים׃
רבנו בחיי
וע"ד הקבלה ושמת בטנא הטנא, הוא רמז לה"א אחרונה שבשם, כי הבכורים נקראו ראשית, והן שלש אותיות של שם שהן ראשית הכל, וסימנך (ירמיהו כ״ו:א׳) בראשית ממלכות יהויקים, כי בהם שהם ראשית הקים העולם כלו מעלה ומטה, והנה הם משפיעים כח בה"א אחרונה שהיא הרביעית ובית קבול להן, והיא מכללם, כענין ארץ היסודית שהיא רביעית ובית קבול לשלש יסודות ראשונים והיא מכללם ומתעלה מהם ומכחם, וכן הטנא כלי ובית קבול להביא שם הבכורים, ומכלל המצוה היא כי היה נתן לכהן עם הבכורים וזהו לשון הטנא, וזהו ולקח הכהן הטנא כי הוא המנהיג את העולם והנותן כח ותנועה בגלגל, והעולם מתקיים בתנועתו, כי לזה ירמוז ענין התנופה שהיה הכהן מניף את הטנא, ועוד להורות כי הוא המשגיח בכללי העולם ופרטיו כי כן מי שהוא עומד בתוך הטנא הוא מציץ מן החרכים, כן משגיח מחלוני הרקיע הנטוי על ראשי החיות להאציל שפע ברכה וקיום לכל צבאות מעלה ומטה, והבן זה.
רבנו בחיי
שלמה המלך ע"ה המשיל נפש צדיק לאור מפני שהנפש אור שכלי לוקח מכסא הכבוד, והאור ההוא אינו אלא מעצמותו וגופו, איננו בא לו ממקום אחר ואיננו תלוי בדבר אחר, והמשיל נפש הרשע לנר שאור הנר אינו מעצמו אבל תלוי בדבר אחר והוא השמן והפתילה, כי מיד שיכלה השמן והפתילה ידעך הנר מיד, כן נפש הרשע תלויה בקיום גופו, כי אין עיקר שמחתה רק בשמחת הגוף, ועל כן תכלה ככלות הגוף, והכליון הוא שלא תאור באור החיים, ואע"פ שאין לנפש מות, תענש בעונש מר ממות. ולפי שלא השתדל בדרכי האור אלא בדרכי החשך על כן תחול עליה מדת החשך והנה זה כליון חרוץ לנפש, והוא העונש שאין לו סוף ויסורין שאין להן קץ, וזהו שאמר שלמה ע"ה (שם יא) במות אדם רשע תאבד תקוה, לא אמר במות רשע אלא במות אדם רשע, לבאר כי הנמשך אחר תולדות האדמה ומשתקע בתאוות הגופניות נקרא רשע, ועל כן במותו תאבד תקותו עמו כי לא היתה תקותו כי אם בעניני גופו לא בעניני נפשו, ומפני זה באבדן גופו תאבד תקותו. ומזה אמר ידעך, שהוא בטול האור והוא העונש בנפש הרשע. ונראה לומר שאין לשון דעיכה בטול לגמרי אלא שלא תאיר ותזכה לנועם הראוי לה, וכן אמר בלדד (איוב י״ח:ה׳) גם אור רשעים ידעך ולא יגיה שביב אשו, אך לשון כבוי הוא בטול לגמרי, והעד (ישעיהו מ״ג:י״ז) דעכו כפשתה כבו. אבל במעלת נפש הצדיק הזכיר ישמח והוא השכר, כי לשון שמחה תוספת השגה ורוח הקדש וזהו (תהילים ק״ד:ל״ד) אנכי אשמח בה', וכן (שם) ישמח ה' במעשיו, ולפי שהצדיקים עובדים להקב"ה בשמחה על כן זוכים למעלת השמחה לעוה"ב כי מדת השמחה תחול עליהם ושואבת נפשם ומקיימת אותם לנצח. ועוד לטעם אחר המשיל נפש הצדיק לאור לפי שנבראת ביום ראשון עם בריאת האור הראשון, ויש פסוק מדבר בנפשותיהן של צדיקים מעיד על זה, הוא שכתוב (דברי הימים א ד׳:כ״ג) עם המלך במלאכתו ישבו שם, והיא מעותדת לאותו האור הנברא ביום ראשון. ומצינו חמשה אורים בפרשה וכן לנפש חמשה שמות. האור ההוא תחלת הנבראים היה ועליו אמר דוד ע"ה (תהילים קי״ט:ק״ל) פתח דבריך יאיר מבין פתיים, ודרשו רז"ל פתח דבריך יאיר, מפתח פומך לן הוה נהורא שנאמר (בראשית א׳:ג׳) ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור. האור ההוא הוציאו הקב"ה מתוך החשך, לא כמלך בשר ודם, מלך בשר ודם מדליק נר מנר שמא יכול להדליק נר מתוך החשך, ואלו הקב"ה הוציא אור מתוך החשך דכתיב (שם) וחשך על פני תהום, וכתיב בתריה יהי אור ויהי אור. וכן אמר הכתוב (איוב י״ב:כ״ב) מגלה עמוקות מני חשך ויוצא לאור צלמות, וכן אמר דניאל (דניאל ב׳:כ״ב) הוא גלא עמיקתא ומסתרתא ידע מה בחשוכא ונהורא עמיה שרא, ודרשו רז"ל עמיקתא זה מעשה מרכבה, ומסתרתא זה מעשה בראשית, ידע מה בחשוכא וחשך על פני תהום, ונהורא עמיה שרא ויאמר אלהים יהי אור. כיון שהוציא הקב"ה האור מתוך החושך אינו צריך לאור של בשר ודם, שכן אמר דוד המלך ע"ה (תהילים קל״ט:י״ב) גם חושך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר כחשיכה כאורה. וכיון שהכל הוא לפניו יתעלה שוה, כחשכה כאורה, מהו זה שכתוב (שם יח) ישת חשך סתרו, זה כנוי לרוב הסתר השגת השי"ת, כי המשיל השגתו לחשך מפני שהמקום החשוך אי אפשר להשיג מה שבתוכו, ורמז לך הכתוב כי החומר שלנו הוא המסך המונע והחשך המבדיל בין השם יתעלה ובינינו שאין בנו כח לראותו, וזהו לפי דעתי (שיר השירים ב׳:ט׳) הנה זה עומד אחר כתלנו, יאמר כי זה אלי ואנוהו כותל מפסיק בינינו ובינו והוא החומר, והבן זה. וא"כ סתרו חשך מצד השגתנו שהיא קצרה בהיותנו בחומר, וכולו אורה מצד עצם כבודו, וזהו שאמר כחשיכה כאורה, ואע"פ שכולו אורה ואינו צריך לאורה שלנו נצטוינו במשכן ובמקדש לכבוד הבית שהשכינה שורה עליו שנדליק נרות המנורה וזהו שכתוב.
מגלה עמוקות
אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל וגו' אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר. (משלי ל) שלשה המה נפלאו ממנו ג' פרשיות בתורה שמתחילין באלה אלה תולדות נח אלה פקודי המשכן אלה מסעי בני ישראל (שם) וארבעה לא ידעתים למה פר' זו מתחלת אלה הלא כ"מ שנאמר אלה פוסל הראשונים וכאן מאי פסל הלא התורה נעוץ סופה בתחלתה ותחלתה בסופה ומשנה תורה מוסיף על מצות הראשונים למה אמר אלה ובציוני מפרש צ"ו ימים מנין אל"ה התחיל משה להוכיח את ישראל כי ז' באדר מת משה וזה היה בארבעים שנה באחד לחודש העשירי שהוא שבט הרי ל"ו ימים קודם מותו התחיל משה להוכיח את ישראל אעיקרא דדינא פירכא למה דוקא ל"ו ימים בפ"ק דר"ה (דף ית) (זכרי' ח) כה אמר י"י צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה (יהושע כד) ואלעזר בן אהרן מת ויקברו אותו בגבעת פנחס בנו אשר נתן לו בהר אפרים. וקשה למה לא אמר וימת אלעזר כמ"ש לפני זה (שם) וימת יהושע בן נון וגו' בתמנת סרח אשר בהר אפרים מצפון להר געש בגמרא פרק האורג (שבת קה) כל המתעצל בהספדו של אדם כשר ראוי לקוברו בחייו שנאמר אשר וגו' מצפון להר געש חזרנו על כל המקומות ולא מצינו הר שנקרא געש מלמד שבקש הקב"ה להרעיש עולם על שלא הספידו כראוי את יהושע שהיה כל אחד רץ לכרמו ולגפנו וא"כ עבור זה העונש מת אלעזר בן אהרן שהוא היה ראש לאותו דור ועליו היה מוטל דבר זה לכן אמר ואלעזר בן אהרן מת ר"ל מאותו ענין של מיתת יהושע שהיה ההר געש לכן אלעזר בן אהרן מת או נוכל לומר ע"ד הזוהר פ' חקת פ"פ (במדבר כא) כי בא ישראל דרך האתרים שמיד שמת אהרן היה הולך משה כגופא בלא דרועא כמאן דתבר ימינא דיליה כי בכל דור יש שלשה בני אדם שהם במקום אבות הן הן המרכבה כמו שהיה מ"שה א"הרן ח"ור בנה של מרים שמהם היו ג' מתנות לישראל הם היו עומדין לקבל מ"שחית א"ף ח"מה וכמו שהשיב אליהו לרבי (ב"מ פח) דאיכא בהאי עלמא ר' חייא ובניו כי חזקיה במקום ג"בריאל יהודה במקו' מ"יכאל ור' חייא במקום נ"וריאל כי בכל דור יש מג"ן גוונין אלו ובאותו דור היו יהושע אלעזר פנחס והנה מיד כשמת יהושע אזי גם דרועא ימינא איתבר אלעזר בן אהרן מת מן אותה מיתה שמת יהושע וגם קברו אותו בגבעת פנחס בנו כאילו גם פנחס בנו הרגיש באותו מיתה שהוא נשאר לבדו מן ג' עמודים. ויש להקשות מדוע במקום זה קרא תמנת סרח שפירשו על שם שהעמיד חמה והעמידו צורת חמה על קברו לידע שזה האיש העמיד חמה ושלשה שמות יש לה שמ"ש חר"ס חמ"ה ס"ת שס"ה ימים של שנה וקשה הל"ל חרס כמ"ש בשופטים תמנת חרס ולא סרח והמפרשים פירשו שהיא כמו כשב כבש שלמה שמלה אבל נ"ל לפי שידוע כל ס' רבוא צינורות שיש בעולם כמנין אותיות התורה שהם ס' רבוא וכל אות יש לו חלון בפני עצמו וכשמת ירדו ס' רבוא מלאכים לקבל נשמתו כי יהושע הוא נער בסוד מטטרון שר הפנים שהוא כלול מס' רבוא מלאכים כמבואר בתיקונים ז"ס (שם) וימת יהושע בן נון בתמנת סר"ח קרי ביה בתמונת ס' ר'בוא הוילונות כי עליה אתמר (שיר ב) מ'ש'ג'י'ח מן החלונות מ"טטרון ש"ר ג"דול י"פתח ח"לונות והוא אזיל לקבל אולפן דצדיקא כמ"ש (תהלים קמט) יעלזו חסידים בכבוד דא מטטרון וכשרז"ל כנתינתה כן נטילתה כמו שניתנה תורה עלהר סיני שיצאו ס' רבוא מלאכים וקשרו ס' רבוא כתרים כן בשעת נטילת צדיק בא מטטרון עם ס' רבוא מלאכים שלו שהם צינורות של ס' רבוא חצונות או לפי שבשעת מיתה בא רבו משה לקבל אולפן שלו כמ"ש רבא פרק הגוזל כד שכיבנא נפיק ר' אושעיא לקמיה כד תריצנא מתניתא כוותיה וא"כ בלי ספק כשמת יהושע שבא רבו משה לקבל אותו משה הוא פני חמה ואמר תמנת סרח (במדבר יב) ותמונת י"י יביט שהוא אספקלריא המאירה והיפוך סר"ח לרמוז על ס' רבוא ח"לונות שכלולים במשה רבו שהוא כלל כל ס' רבוא ז"ס הר געש ר"ל כמו שבשעת מתן תורה (שמות יט) ויתיצבו בתחתית ההר אם תקבלו מוטב אם לאו שם תהא קבורתכם אותה הר געש עתה שלא הספידו כראוי וראוי לקוברו ג"כ בחייו מי שלא מספיד כמו שלא רצה לקבל תורה מסיני או בא להורות (ר"ה יח) ששקולה מיתת הצדיקים כחורבן ב"ה שנקרא הר שכן קראו אברהם ובית שני של יצחק שקראו שדה ובית ג' של יעקב בית כמ"ש יעקב (בראשית כח) אין זה כי אם בית אלקים ז"ש הר געש כמו שקשה חורבן בית ראשון ה"ר לפי שנוטריקון "ה' ר"אשונה כי אלף בית אלוף בינה ויהושע בן נון מיתתו היה כמו הר שנחרב ב"ה על שעברו שם ג'ע'ש ג"ילוי עריות ע"ז ש"פיכות דמים על ג' אילו נחרב הבית תמנת סרח יש בו סוד (תהלים כב) הצילה מחרב נפשי וגו' ארי"ה שאמר דוד על סוד רי"ו שיש בכלל כנגדו רי"ו מיד כל"ב שהוא נגד שם ב"ן בקדושה כמ"ש האר"י ז"ל שניהם יחד רי"ו ב"ן בגימטריא סר"ח שהצדיק עומד נגד גוליירין אלו והם סוד חר"ס הנשבר כי (איוב ט) האומר לחר"ס ולא יזרח (שמות טו) ס"וס ו"רוכבו ר"מה ב"ים:
רש"י
וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי. תַּרְגּוּם יוֹנָתָן: וּתְהִי שְׁכִנְתִּי שַׁרְיָא בֵיהּ אִם רְעוּתִי מִתְעַבְּדָא – יְהֵא עֵינַי שָׁם, אִם לִבִּי וְחֶפְצִי שָׁם.