יוֹנָתִ֞י בְּחַגְוֵ֣י הַסֶּ֗לַע בְּסֵ֙תֶר֙ הַמַּדְרֵגָ֔ה הַרְאִ֙ינִי֙ אֶתּ־מַרְאַ֔יִךְ הַשְׁמִיעִ֖ינִי אֶת־קוֹלֵ֑ךְ כִּי־קוֹלֵ֥ךְ עָרֵ֖ב וּמַרְאֵ֥יךְ נָאוֶֽה׃ (ס)
נחלת יעקב
ויהי מקץ וגו' במדרש קץ שם לחושך ולכל תכלית הוא חוקר זמן ניתן לכל העולם כמה שנים יעשו באפילה מה טעם קץ שם לחושך כ"ז שיצה"ר בעולם אופל וצלמות בעולם נעקר יצר הרע מן העולם אורה ושמחה בעולם, דבר אתר קץ שם לחושך זמן נתן ליוסף כמה שנים ישב בבית האסורים וכיון שהגיע הקץ חלם פרעה חלום ויהי מקץ שנתים וגו' והוא תמוה מה הי' קשה לו בפרשה שהביא הכתוב הזה ומה תירץ וגם מה שדרש ביוסף תמוה וליישב קושיא זו נראה כי ידוע ארחות משפטי ה' כי היסורים פעמים באים לכפרת עון ולפעמים באים לנסיון בכדי להוסיף טובה וכמו שפרשתי בשיר השירים על פסוק יונתי בחגוי הסלע עיי"ש) והנה טובה שם קץ נאמר לטובה ונאמר לרעה קץ הימין ועל הרע נקרא קץ הימים קץ כל בשר והנה מה שניתוסף ליוסף שני שנים הטעם כי השנים הראשונים שהי' במאסר היו לכפרת עון כמו שפי' האלשיך שהי' עשרה שנים בשביל עשרה טיפין שהוציא ואלו שנים היו לסיבת תוספות הטובה שנקצב לו להיות מלך וכל טובה צריך להיות ע"י יסורין כמאמרם ג' מתנות נתן הקב"ה לישראל וכולן ע"י יסורין על כן הוצרך להתייסר עוד שני שנים בשביל תוספות הטובה העתידה לבוא לו וכל טובה העתידה לבוא אחר הרעה נקרא קץ הימין. וכן זמן הגאולה העתידה נקרא קץ. וכיון שהיה יוסף מוכן לקץ הימין של טובה נפלאה כזו הוצרך להתייסר עוד שני שנים וזהו שאמר זמן נתן ליוסף היינו השני שנים וממילא לא חלם פרעה עד עת הקץ וכן לפעמים קץ הגאולה מתאחר אף אתר שנתכפרו העוונות שעדיין לא זכו להטובה שיהי' בגאולה העתידה וזהו שאמר קץ שם לחושך ולכל תכלית הוא חוקר שחוקר שיהי' תכלית טיב ולזה נותן קץ ארוך להגאולה בכדי שיהי' תכלית טוב שיהי' אורה ושמחה וזהו שאמרו רז"ל זכו אחישנה לא זכו בעתה. דאף שאמרו חז"ל מעמיד עליהם מלך כהמן עד שיחזירם למוטב מ"מ אפשר שלא יזכו לגאולה העתידה וצריך עוד זמן וזה שאמר קץ שם לחושך וחושך נקרא יסורין שעל העוונות ולפעמים שמלבד זמן שנקבע ליסורין נותן לפעמים קץ נוסף להתייסרבשביל תכלית טובה הוא חוקר לייסרם שיהי' ראוי אח"כ להיטיב עמו הטובה הגדולה ההוא ובזה בא לתרץ הכתוב ויהי מקץ שנתים ימים אמאי לא חשיב כל השנים בכלל ולא חשב רק השנתים ולזה משיב שהשנים הראשונים שהי' במאסר היו עליו שם חושך ורק אלו השנתים היו הקץ אשר שם לחושך בשביל התוספות טובה ולכך אמר ויהי מקץ שנתים כלומר אותן שתי שנים שנתוספו לו בשביל תוספות טובה המבוארים בפרשה זו וכן בגאולה העתידה אחר שיעמיד מלך כהמן ויחזירם למוטב זה הזמן נקרא חושך והיו עוד קץ שיתייסר בשביל תוספות טובה שיהיה שיעקור את יצה"ר ויהיה לנו שוב אורה ושמחה לעולמים:
רבנו בחיי
ובמדרש כבד את ה' מהונך ממה דהנייך, כלומר מכל מה שהוא מהנה אותך ונתן לך יתרון על שאר בני אדם יש לך להודות לפניו ולתת כבוד לשמו, כגון מי שראה בעצמו שיש לו קול ערב ראוי לו לכבד בו את הש"י שינגן ויתפלל לפניו ונשמע קולו בבאו אל הקדש, ובלבד שיכוין בקולו לכבוד הש"י לא לכבוד עצמו שישבחוהו בני אדם, שאם עשה לכבוד הש"י עליו הכתוב אומר (שיר השירים ב׳:י״ד) השמיעני את קולך, ואם לכבוד עצמו עליו הכתוב אומר (ירמיהו י״ב:ח׳) נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה. וכן אם היה סופר ראוי לו שיכתוב ספרים לכבוד הש"י, ואם זכה לכתוב ספר תורה בידו הנה שכרו עד שמים יגיע, שכבר אמרו רז"ל כתבו מעלה עליו הכתוב כאלו קבלו מהר סיני. וכן אם היה יודע לאמן את ידו במצות מילה ראוי לו שיתמיד במצוה הנכבדת הזו שנכרתו עליה (י"ו) [שלש עשרה] בריתות, וכן בכיוצא באלה שכלן הן פעולות נבחרות ולכבוד הש"י, חן ותפארת לעושיהן. ומראשית כל תבואתך, נקראו ישראל ראשית, שנאמר (שם ב) קדש ישראל לה' ראשית תבואתה, וראויין הם להכיר ולדעת את הש"י שהוא ראשית כל ראשית, ולכבדו מראשית כל תבואותיהם, וזאת כוונת התורה במצות הבכורים שהם ראשית שהתורה חייבה לישראל שנקראו ראשית ללכת אל המקום שהוא ראשית שכלולו של עולם שנאמר (תהילים נ׳:ב׳) מציון מכלל יופי, מציון נשתכלל יפיו של עולם, ולתת אל הכהן שהוא ראשית העבודה, ראשון למשרתי הקדש, ולהביא אליו בכורים מראשית כל פרי האדמה. וזהו שכתוב
דעת זקנים
ויחסרו המים מקצה חמשים ומאת יום. היינו באחד בסיון: ותנח התיבה בחדש השביעי.
צרור המור
זמין למנויי פרימיום בלבדרקנאטי
זמין למנויי פרימיום בלבדרקנאטי
זמין למנויי פרימיום בלבדפירוש מהרז״ו
זמין למנויי פרימיום בלבדרבנו בחיי
זמין למנויי פרימיום בלבדעזרא בן שלמה
זמין למנויי פרימיום בלבדרש"י
ואת הצפור לא בתר. לְפִי שֶׁהָאֻמּוֹת נִמְשְׁלוּ לְפָרִים וְאֵילִים וּשְֹעִירִים, שֶׁנֶּאֱמַר סְבָבוּנִי פָּרִים רַבִּים וְגוֹ' (תהל' כ"ב), וְאוֹמֵר הָאַיִל אֲשֶׁר רָאִיתָ בַּעַל הַקְּרָנָיִם מַלְכֵי מָדַי וּפָרָס (דניאל ח'), וְאוֹמֵר וְהַצָּפִיר הַשָּׂעִיר מֶלֶךְ יָוָן (שם), וְיִשְֹרָאֵל נִמְשְׁלוּ לִבְנֵי יוֹנָה, שֶׁנֶּאֱמַר יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע (שיר השירים ב'), לְפִיכָךְ בִּתֵּר הַבְּהֵמוֹת, רֶמֶז שֶׁיִּהְיוּ הָאֻמּוֹת כָּלִים וְהוֹלְכִים, ואת הצפור לא בתר, רֶמֶז שֶׁיִּהְיוּ יִשְֹרָאֵל קַיָּמִין לְעוֹלָם: