פרשנות מצטטת על שיר השירים ד:א

מהר הגלעד. במקצת דפוסים כתוב גלעד בלא ה"א וטעה בין זה ובין שגלשו מהר גלעד דשיר השירים וכן בספר אחר כ"י נמסר כאן מהר הגלעד לית וחד שגלשו מהר גלעד:

אשר, ר"ל (ואני ראיתי)אשר קצירו רעב יאכל שבהפך ראה איש שיגע ועמל במעשיו ואוכל קצירו כשהוא רעב, ר"ל שאין לו מה לאכול עד שהגיע עת הקציר שקוצר תבואה שזרע ביגיע כפיו, וכן (אני ראיתי) אל האיש אשר מצנים יקחהו, שיקח את הקציר מבין הקוצים, שבורר תבואתו מן צנים וקוצים שמתערבים בהתבואה, שזה המשיג אכלו בעמל רב ובזיעת אפו יאכל לחם, ושאף צמים חילם, ראיתי שהאיש הזה הנהנה מיגיע כפיו הוא שואף ובולע צמים וקשורים של חילם, ר"ל חיל בניו המשריש נוהו פתאום, שהעושר של האויל המשריש נוהו פתאום לא יתקיים ביד בניו רק הוא שמור באחרית לאיש הנהנה מיגיע כפו אשר קצירו רעב יאכל שהוא יורישנו:

שהם הרהיבני. שהם הגדלוני כי ע"י הצדיקים הקב"ה מתגדל ומתקדש ע"כ הטיבי דרכך ומעלליך ואז תיכף מוכן אני לגאלך. ומ"מ לא תתייראי לומ' כיון שהצדיקים נתמעטו אולי הרשעים והאומות יחטיאוני לגמרי שלאיהי' לי ח"ו שום חלק בהקב"ה לזה אמר אל תיראו מהם כי שערך כעדר העזים וגו' פרשתיו למעלה (ד א):

כִּשְׁנֵי חֲשִׂפֵי עִזִּים. קְבוּצֵי עִזִּים, וְאֵין לוֹ דִּמְיוֹן. וּמְנַחֵם חִבְּרוֹ בִּלְשׁוֹן גִּלּוּי, כְּמוֹ: מַחְשׂוֹף הַלָּבָן: חֶשְׂפִּי שׁוֹבֶל, וּלְשׁוֹן גִּלּוּי נוֹפֵל עַל עֶדְרֵי עִזִּים, כְּמוֹ: שֶׁגָּלְשׁוּ מֵהַר גִּלְעָד, כְּשֶׁיּוֹרְדִין מִן הָהָר, נִתְגַּלֶּה הָהָר.