פרשנות מצטטת על שיר השירים ד:טו

שחשוב כמת. ונראה הטעם כי החיים אין להם הפסק כמו "באר מים חיים" (שיה"ש ד, טו), שנקרא "באר מים חיים" מפני כי המקור הזה תמיד נובע, והמיתה היא העדר הדבר והפסקו. ולפיכך מי שאין לו בנים – שיש הפסק לתולדתו – נקרא מת, ולא נקרא חיים אלא מי שהוא כמו באר שנקרא חיים, שתמיד הולך ונובע, וכן מי שיש לו תולדות פרה ורבה ויש לו מקור נובע – בזה נקרא חיים, אבל מי שיש לו הפסק הוא כמו מת:

והעני חשוב כמת. לפי שאין לו חיות מצד עצמו, שכל החיים יש להם קיום מצד עצמם בלבד ואינם צריכים לזולתם, והעני אין לו חיות מצד עצמו רק מצד אחרים, לכך מצד עצמו הוא חשוב כמת. ולפיכך כתיב (ויקרא כה, לו) "וחי אחיך עמך", שאחרים מחיים אותו. וזהו שאמר (משלי טו, כז) "ושונא מתנות יחיה", כי אחר שהוא שונא להיות חי מאחרים – אם כן יש לו חיות מעצמו, לפי שאינו מקבל החיות מאחרים. שאין ענין החיות רק החיות מעצמו, שלכך נקרא המעין שהוא נובע מעצמו ואין מקבל מאחר "מעיין חיים" (ר' שיה"ש ד, טו), מפני שהוא מעצמו נובע, וזהו החיים:

גן נעול אחותי כלה השכינה נמשלה לגן לפי שאדם נוטע וגודר אותו ומכניס לתוכו מים להשקותו ומוציאים מיני דשאים וצמחים נאים. כן גדר השכינה הם הכרובים הצמחים הם ע' אומות. האילנות הם המלאכים. וכל זה מסתפק מן המעין היוצא מעדן החכמה אשר שם פורחים הנשמות בשמחה. ונמשך ואינו פוסק לא ביום ולא בלילה. ובשבילו העולם מתקיים כמו שאחז"ל ביומא בשביל צדיק אחד נברא העולם ומתקים שנאמר וצדיק יסוד עולם וע"ז אמרו רז"ל בב"ר עץ חיים מהלך ת"ק שנה וכל מימי בראשית מתפלגין מתחתיו. אמר רב יהודא לא סוף דבר גופו אלא קורתו מהלך ת"ק שנה הוא הנהר היוצא מעדן להשקות את הגן ומשם התחלת העולם (נלמהר"ם העולמות). הנפרדים כדכתיב ומשם יפרד והיה לארבעה ראשי'. אמר לשון הוה ועומד בכל זמן. הוא שנא' עליו (תהלים מ"ו) נהר פלגיו ישמחו עיר אלהי' קדוש משכני עליון. הוא שאמר עליו (תהלי' ק"ד) המשלח מעינים בנחלים בין הרים יהלכון ישקו כל חיתו שדי. הוא שנאמר עליו מעין גנים באר מים חיים ונוזלים מן לבנון. ואחז"ל מעין גנים זה יעקב שהוא מעין לגן. באר מים חיים זה יצחק. ונוזלים זה אברהם. והכל מסתפק מן לבנון מן החכמה. התבונן פליאות המשל הזה ותדע ותשכיל מה שכתבו חז"ל. איך שדבריהם הם בתכלית התמימות והשלימו'. וכן יאות לחכמים שכמותם אשר כל דבריהם אמורים ברוח הקודש ברמז להעיר לב המשכילים המקיבלים. לא לפתאים הכסילים והמבהילים. החושבים דבריהם למשלות שועלים. וכן אמר בסנהדרין חזי הוית עד די כורסוון רמיו אחד לו ואחד לדוד דברי ר"ע א"ל ר"י הגלילי עקיבא עד מתי אתה עושה שכינה חול א' לדין וא' לצדקה א"ל ראב"ע מה לך אצל האגדה כלך מדברותיך ולך אצל נגעים ואהלות אלא אחד לכסא ואחד לשרפרף כסא לישב עליו ושרפרף להדום רגליו. ודאי החכמים האלה אינם חולקים זע"ז בעיקר הדבר אין (נ"ל אכן) יש מחלוקת ביניהם בענין הנאות לגלות בו הסוד מקימי יארע (נ"ל אפשר שהוא ממדה"ר וממה"ד). זה במחלוקת דברי רז"ל בדברים אלו: