פרשנות מצטטת על שיר השירים ד:טז

ע֤וּרִי צָפוֹן֙ וּב֣וֹאִי תֵימָ֔ן הָפִ֥יחִי גַנִּ֖י יִזְּל֣וּ בְשָׂמָ֑יו יָבֹ֤א דוֹדִי֙ לְגַנּ֔וֹ וְיֹאכַ֖ל פְּרִ֥י מְגָדָֽיו׃

רש"י

אספו לי חסידי. ועוד יקרא לשמי' ולארץ שיאספו לו הגליות כענין שנאמר עורי צפון ובאי תימן (שה"ש ד'):
שאל רבBookmarkShareCopy

טוב הלבנון

ולא הפיח ריחו הטוב כלומר לא נתן ריח הטוב ממנו כמו הפיחי גני יזלו בשמיו (שיר השירים ד׳:ט״ז). ומפני שהריח הבא לחוטם הוא מהחלקים הקטנים מאד היוצאים מכל דבר המריח ועולים באויר ומתנועעים ע"י רוח הנושב לכן נאמר בו לשון הפחה, ושיעור דבריו שכשימות האדם נראה כאלו לא רוחץ וכו' ולא היה לו שום ריח טוב מעולם:
שאל רבBookmarkShareCopy

עזרא בן שלמה

וכנגד ישרצו המים אמר זה הים גדול ורחב ידים שם רמש ואין מספר חיות קטנות עם גדולות פני הכרוב כפני (נ"ל ופני) אדם וכרוב הוא צורת הילד קטן. ומה שאמר ועוף יעופף נ"ל אמר על שני הכרובים המושכים את הברכה מדת דרום ומדת הצפון שעליהם נאמר עורי צפון ובואי תימן הפיחי גני כפי תענין שפרשנו ר"ל אחר שהשמים וארץ פועלים פעולה ימשך ויתרבה עליהם כח שתי המדות.
שאל רבBookmarkShareCopy

רש"י

ולתימן. שהיא רוח חזקה אל תכלאי מלנשב בחזקה להביא גליותי וכן (שיר השירים ד׳:ט״ז) עורי צפון ובאי תימן מתוך שהרוח צפונית חלשה צריכה חיזוק לכך כתוב עורי תני. אבל דרומית שאינה צריכה חיזוק כתוב בואי כמות שהיא וכן ואל תכלאי:
שאל רבBookmarkShareCopy