פרשנות מצטטת על שיר השירים ד:יא

1-2. משחרב בית המקדש, בטל שמיר ונופת צופים. פיסקא ממשנתנו פ"ט מי"ב. ובכי"ע הפיסקא מקוצרת וחסר שם "ונופת צופים". ובתרגום השבעים תרגם נופת צופים (תהלים י"ט, י"א): κηρίον, כלומר, יער (כמו בשה"ש ה', א': יערי עם דבשי), וכשם שתרגמו (ש"א י"ד, כ"ז) יערת דבש, ועיין בתיסוורוס של Schleusner לתרגום השבעים ערך κηρίον. וכן בתרגום שה"ש פ"ד, י"א: זלחן ספותהון יערת דובשא, כלומר, שפתותיהם [של כהנים] נוטפות יערת דבש, והיינו נופת, או נופת צופים. וכן תרגם ת"י נופת צופים (תהלים י"ט, י"א): כבריתא חליאתא. ובתרגום משלי ט"ז, כ"ד (שהוא תרגום סורי): כבריתא דדובשא ("צוף דבש"). ועיין במלונו של בן יהודה ערך יער וערך יערה, ועיי"ש ערך צוף, עמ' 5426, הע' 1. והארכתי בדברים ידועים, מפני המחלוקת שבתלמודים כאן.
ובירושלמי כאן פ"ט סהי"ד, כ"ד ע"ב: ונופת צופים. אמ' ר' לעזר דבש הבא בצפייה. א"ר יוסא בי ר' חנינה סולת צפה על גבי נפה, לושה בדבש וחמאה. ובבבלי מ"ח ב': מאי נופת צופים. אמ' רב סולת שצפה על גבי נפה, ודומה לעיסה שנילושה בדבש ושמן, ולוי אמ' שתי ככרות הנדבקות בתנור ותופחות ובאות עד שמגיעות זו לזו, ור' יהושע בן לוי אמר דבש הבא מן הציפיא. מאי משמע, כדמתרגם רב ששת (דברים א', מ"ד) כמא דנתזן דבריאתא ושייטן ברומי עלמא, ומתיין דובשא מעישבי טוריא.¹בפירוש ר"י בכור שור לס' דברים (מונטסשריפט חנ"ז, 1913, עמ' 554): כאשר תעשינה הדבורים (דברים א', מ"ד) שעוקצין את האדם מכאן ומכאן ואינם ממיתים אותו וכו'. ונראה שתרגום רב ששת אף הוא פירש שהכו את בני ישראל, כמו שעוקצים הדבורים את פרחי העשבים, כדי להוציא את ה"ניקטר" מהם, אבל אינם מזיקים להם. ומכאן ברור שפירשו "ציפיא", צופים.²כפירש"י, ולא היתה לו שום גירסא אחרת בגמרא, ואף בכי"מ כלפנינו, ואין כאן אלא פירוש ברש"י.
ואשר לירושלמי, הרי הגירסא "בצפייה" בטוחה, וכן בכי"ר: דבש בצפייה. כלומר, דבש בצופים. וכן במדרש שה"ש הוצ' גרינהוט, עמ' ל"ו: ד"א נופת (שה"ש ד', י"א). אמר ר' אלעזר בדבש של צופים הכתוב מדבר, דכתיב דבש וחלב תחת לשונך (שם), ומהוא נופת, דבש הבא בצפיה. ועיין שהש"ר פ"ד, י"א. וכן בתנחומא בובר כי תשא, ט': ר' אלעזר אומר נופת זה הדבש של צופים, יש דבש שהוא נקרא נופת צופים, שהוא מעולה מכל דבש שבעולם. ומכאן משמע שר' אלעזר פירש צופים (ובארמית צפייא) יערות הדבש, כמו שפירשו כמה קדמונים, עיין בן יהודה, ערך צוף, עמ' 5426, והוא מתאים לתרגומים. ור' יהושע בן לוי (בבבלי) פירש שהוא דבש הבא מעשבים מיוחדים הגדלים בהרים (ברמות צופים? עיין ש"א א', א'), עיין בתוי"ט למשנתנו, ובפיה"מ להר"מ במקומו.
ונראה שחז"ל פירשו בטל "נפת צופים" שבטל הטעם של נפת צופים (עיין הלשון בריש מי"ג ובתוי"ט שם). ורב (בבבלי) ור' יוסי בר' חנינא (בירושלמי) תארו את טעמו של נפת צופים שהיה דומה לסולת צפה על גבי נפה לושה בשמן ודבש. ולוי אמר שנפת צופים הוא שתי ככרות הנדבקות לתנור וכו', כלומר, שתי חלות דבש³עיין ב"ב פ"ה מ"ג, בפיה"מ להר"מ שם וברע"ב שם וברשב"ם פ' א'. הנדבקות בכוורת ותופחות מעל לתאים של הדונג ומגיעות זו לזו, והוא דבש זך בלי קצרים. ואין כאן אלא מליצה, שהרי את חלות הדבש היו רודים כשם שרודים ככרות מן התנור,⁴עיין בלשון התוספתא לעיל שבת פ"ט הי"ג, עמ' 39, ובמקבילות שצוינו שם. ועיין היטב בפירש"י. ולפנינו דרשות בעלמא על המלה "צופים", כן נ"ל לפרש מתוך דוחק, משום שקשה להניח שחז"ל פירשו שמשחרב בית המקדש לא היה קיים כלל נופת צופים, ושרב, לוי ור"י בר חנינא כיוונו לפירוש המלה "צופים" כפשוטה. ולפי פירושנו הכוונה בדומה לשאר דברים שניטלו טעמם מיום שחרב בית המקדש, כגון "ניטל טעם הפירות" שבמשנה שם ולהלן בתוספתא (ועיין גם בבלי סנהדרין ע"ה א'). ועיין מ"ש Forbes על נופת צופים ועל דובשא דטורא בספרו Studies in Ancient Technology ה"ה, עמ' 86.
ואשר לביטול השמיר, עיין בתוספות גיטין ס"ח א', ד"ה איכא, וזבחים נ"ד ב', ד"ה אבנים.

הוסיף לנח אבר מן החי שנא' אך בשר וכו'. והוא הלכה פסוקה אשר מזה אני תמיה על מ"ש תוס' חצוניות כת"י בפ"ק דבכורות דף ו' ע"ב גבי וחלב בהמה טהורה מנא לן דשרי וז"ל וא"ת אמאי לא ילפינן מדכתיב גבי אברהם ויקח חמאה וחלב ובן הבקר ובודאי לא האכילם איסור דאברהם אבינו קיים כל התורה כולה ואומר ר"י מפריש דהוה סבור שהם בני נח ולא נצטוו ע"ז כי אינה מז' מצות בני נח ואף בירושלמי משמע דאכלו בשר בחלב דקאמר שאמר להם הקב"ה כשבקש שתנתן להם התורה אין אתם ראוים לקבלה שמיד שתינוק בא מבית הספר מביאין לו חלב אוכל מביאים לו בשר נוטל ידיו אבל אתם אכלתם בשר בחלב כדכתיב ויקח חמאה וחלב עכ"ל.
והנה בההיא סוגייא נאמר דאיכא למ"ד דם נעכר ונעשה חלב ואיכא למ"ד דאינו אלא אבריהם מתפרקין וכו' ולההיא מ"ד אצטריך קרא לאסור חלב בהמה טמאה דסד"א הואיל וליכא מידי דאתי מחי ושריא רחמנא והאי חלב כי אבר מן החי ושרי והלכך אפי' בבהמה טמאה נמי לשתרי קמ"ל דאסיר חלב בהמה טמאה ואהא קא בעי שם וחלב בהמה טהורה מנא לן דשרי כלומר או משום דם נעכר או משום אבר מן החי למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ואבר מן החי אסור לבן נח כדכתיבנא ריש אמיר וא"כ תפשוט מויקח חמאה וחלב דלו יהי דסבור היה שהיו בני נח מ"מ אסור לו לאברהם אבינו ע"ה להאכילם איסור אלא ודאי דחלב בהמה טהורה שריא ואף דלמ"ד דם נעכר ונעשה חלב ליכא למפשט דדם שרי לבן נח וממילא חלב ומשו"ה האכילן חלב משא"כ בישראל דממ"ד משום אבר מן החי שמעינן למ"ד דדם נעכר דכשם דלמ"ד משום אבר מן החי חזינן דשרי רחמנא חלב אף דהוי אבר מן החי הוא הדין נמי למ"ד משום דם נמי חלב רחמנא שריא דלא משוינן פלוגתא דלמ"ד משום אבר מן החי חלב רחמנא שריא ולמ"ד משום דם חלב רחמנא אסרה ואם כן תפשוט מויקח חמאה וחלב.
ושוב ראיתי למופת דורינו הרב עץ החיים סדר וישב דברים תמוהים שהביא דברי רבינו דבן נח מותר בדם מן החי וסיים וז"ל ועם זה תירצתי מה שהקשה לי דבפ"ק דבכורות בעו למילף דחלב לית ביה משום אבר מן החי מקראי ודחי להו ואמאי לא פשטוה מאברהם אבינו ויקח חמאה וחלב וכו' וע"ז אתי שפיר דדם נעכר ונעשה חלב ודם שריא והוא הדין חלב עכ"ל ואתמהא דאיך עירב ב' הסברות דמ"ד משום אבר מן החי אחד ומ"ד משום דם אחד ואיהו בקושיתו נקט משום אבר מן החי ואיך תירץ עם מ"ד דם נעכר יעו"ש דלמ"ד משום דם נעכר אה"נ דליכא פשיטותא אבל למ"ד משום אבר מן החי שפיר מפשט וכדכתיבנא וברור איך שיהיה מ"מ קשה עדיין דלפשוט מקרא דבש וחלב תחת לשונך שתיתי ייני עם חלבי דהוא פשוט טפי מקרא דארץ זבת חלב ודבש וק"ל.
ואחר סמוך ראיתי להרב שער המלך הל' איסורי מזבח פ"ג הי"א כתב וז"ל ודע דאמרינן בבכורות חלב בהמה טהורה מנא לן דשרי מדגלי רחמנא בפסולי המוקדשים בשר ולא חלב מכלל דחולין שרי ויש להקשות דאמאי לא משני דלעולם אסור משום אבר מן החי וקרא דבשר ולא חלב אצטריך לחלב בן פקועה דמשום אבר מן החי ליכא כיון דאינו טעון שחיטה וכו'.
וע"פ קדימתינו אין מקום לזה דזה ניחא למ"ד משום איסור אבר מן החי ברם למ"ד משום דם נעכר ונעשה חלב א"כ גם בבן פקועה אסיר דבאיסור דם ליכא הפרש וק"ל וע"פ האמור דבבן פקועה ליכא איסור דאבר מן החי תריץ יתיב חכם בני פחד יצחק יגדל בתורה למאי דאקשינן בסמוך דלמה לא הביאו בש"ס קראי דשיר השירים דיש לדחות דאיירי בבן פקועה ואף דלמ"ד דם נעכר ונעשה חלב שפיר מפשט כיון דלא נפשט לכו"ע לא הביאם משם.
ולענ"ד לפי מאי דכתיבנא לעיל על דברי תוס' חיצוניות דממ"ד זה נלמוד למ"ד אחר נמצא שפיר מפשט ועוד קשיא לי בש"ס דהו"ל להביא קרא דנביאים שמואל ב' סוף סי' י"ז ודבש וחמאה הגישו לדוד וכו' לאכול וכו'.

לא פחיתא דהיא עבדה כו'. פירוש אילן תמר זה אף על פי שאינו עושה פירות של כלום, מכל מקום אינו פוחת מלעשות שלשה אילנות ממין הנקרא אלבנין (בבמדבר רבה ריש פ"ג גרס מן תלת אנבונין) תרגום כריח לבנון (לעיל ד, יא) כריח אולבנין: