פרשנות מצטטת על שיר השירים ד:יג

דאל"ה מסלסל אימא שמקבל עליו ללמוד תורה דכתיב סלסלה ותרוממך מכלכל אימא למיזן עניים כדכתיב ויכלכל יוסף וגו'. גמרא. אבל בשלוח פרע לא אוקים לה בגמרא כשתופס בשערו ומביא קרא דמשמעותיה גדול שער דכתיב שלחיך פרדס רמונים. ובר"מ בחבורו משמע דבעי אחיזת שער גם לשלוח פרע:

הריני מסלסל כו' הרי עלי לשלח פרע. כתב הר"ב וכולהו דוקא כשתופס בשערו. בגמ'. דאי לאו הכי מסלסל אימא תורה [שמקבל עליו ללמוד תורה] דכתיב (משלי ד׳:ח׳) סלסלה ותרוממך. מכלכל אימא מיזן עניים כדכתיב (בראשית מ״ז:י״ב) ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו. אבל בשלוח פרע לא מוקים לה בגמ' כשתופס בשערו ומסיק נמי דמשמעותיה גדול שער כדכתיב (שיר השירים ד׳:י״ג) שלחיך פרדס רמונים [*)וכו' כדמתרגם] (ומתרגם) רב יוסף כד משקיין מיא לפירי ורבי. והרמב"ם בפירושו כתב וז"ל כששלח ידו בשער ראשו ואוחז בו ואמר הריני מסלסל הריני מכלכל חייב בנזירות. ע"כ. ובלשון חבורו פ"א מהלכות נזירות משמע דבעי אחיזת שער גם ללשון שלוח פרע:

ולפי פשטן של דברים טעם זכירה זו כי הנה עמלק בא על שרפו ידיהם מן התורה כמשז"ל (מכילתא סו"פ בשלח), ולהיות עמלק ראשון לפורענות אנו מצווים לזכור עניינו לעורר לבנו שלא להטות מדרכי ה', כי תכף החמס קם ותברא בצידה בתוכחות על עון וכזאת וכזאת, הן לא הובא כל המצר לישראל רק בעונם, וכך היא המדה שישראל נמשלו לזית שחובטין אותו ונותן השמן, וכן ישראל בא עליהם האויב ומתוך צרה ישובו אל ה' ונעתור להם, וכמו שאמרו בשמות רבה סדר היום וכך היא שנויה, ואתה תצוה הה"ד (ירמיהו י״א:ט״ז) זית רענן יפה פרי תואר, וכי לא נקראו ישראל אלא כזית הזה בלבד והלא בכל מיני אילנות נאים ומשובחים נקראו ישראל, כגפן שנאמר (תהלים פ') גפן ממצרים כתאנה שנאמר (הושע ט') כבכורה בתאנה כתמר שנאמר (שיר השירים ז׳:ח׳) זאת קומתך דמתה לתמר כארז שנאמר (תהילים צ״ב:י״ג) כארז בלבנון ישגא כאגוז שנאמר (שה"ש ד') אל גנת אגוז ירדתי וקראן בכל מיני שלחין שנאמר (שם) שלחיך פרדס רמונים, ובא ירמיה לומר זית רענן יפה פרי תואר, אלא מה הזית עד שהוא באילנו מגרגרין אותו ונחבט וכו' ואח"כ טוחנין וכו' ואח"ך נותנין את שמנן, כך ישראל באין אומות העולם וחובטין וחובשין וכו' ואח"ך עושין תשובה והקב"ה עונה להם וכו', הוי זית רענן יפה פרי תואר עכ"ל ואם אמרנו נבא העי"ר בכל חלקי בדקי המאמר הנשגב הזה אפיק שפ"ה אורך היריעה רק בקצרה נהלך ברג"ש אומרו והלא בכל מיני אילנות יתר. ותו אמאי לא מייתי לגפן ותאנה חד קרא כענבים במדבר כבכורה בתאנה וכו'. ואעיקרא אמאי אכפל לאתויי כל הני. ועוד היש טעם בסדר זה כי אינו על סדר הכתובים.