פרשנות מצטטת על שיר השירים ה:יג

לְחָיָו֙ כַּעֲרוּגַ֣ת הַבֹּ֔שֶׂם מִגְדְּל֖וֹת מֶרְקָחִ֑ים שִׂפְתוֹתָיו֙ שֽׁוֹשַׁנִּ֔ים נֹטְפ֖וֹת מ֥וֹר עֹבֵֽר׃

רלב"ג

וזה כי כבר יסופק על ענין זאת הברכה אם היא הודעת מה שעתיד להיות או היא כמו תפלה ובקשה מהשם יתעלה שיברך זה המתברך כי בזולת אלו השני פנים לא יהיה תועלת ברכת הנביא וכבר יראה שאין זאת הברכה הודעת מה שעתיד להיות למתברך שאם היה העניין כן לא יתכן שיאמר מה שאמר יצחק לעשו בא אחיך במרמה ויקח ברכתך וזה מבואר בנפשו. וכן יחשב שלא יתכן שתהיה זאת הברכה תפלה ובקשה מהש' יתע' כי מה שזה דרכו יתכן בו שיהיה בו ברכה לכל א' מהמתברכים כי לא ימנע במתפלל שיבקש פעם דבר מה ופעם הפכו לפי מה שיצטרך אליו בעת עת ואם היה הענין כן מה היה הדבר שמנע יצחק מלברך עשו בברכה בעינה אשר בירך יעקב מי יתן ואדע ועוד שיצחק לא נתכוון בברכה ההי' כי אם לברך עשו. סוף הדבר הנה זה הספור חזק הספקות מאד מזה הצד עם שהוא זר גם כן בקשת הנביא מטעמים בעבור זאת הברכה כי אין מדרך הנביא להמשך אחר אלו ההנאות הגופניות כשם שישימם מבוא אל דבקו' השפע האלהי בו כי זה אמנם היה אפשר בתענוגים הנפשיים כמו שאמ' אלישע ועתה קחו לי מנגן וגומ'. ונאמר שכאשר יראה מעניין ברכת הנביא שהיא אינה מיוחסת אל רצונו אבל יברך המתברכי' איש כברכתו כמו שהתפרסם מעניין יעקב בברכו בניו איש אשר כברכתו בירך אותם וכבר יתבאר זה יותר מעניין ברכת מנשה ואפרים אמר ליוסף בבקשתו ממנו שישית יד ימינו על הבכור ידעתי בני ידעתי גם הוא יהיה לעם וגם הוא יגדל. ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו וזרעו יהיה מלא הגוים כי זה ממה שיתבאר ממנו בלי ספק שעניין ברכת הנביא בלתי מיוחס אל רצונו אבל הוא הודעת מה שעתיד להיות באופן מה וכבר יראה מענין זה הספור אשר אנחנו בו שאין זאת הברכה הודעת מה שעתיד להיות שאם היה הדבר כן לא היה ראוי ליצחק שיאמ' לעשו בא אחיך במרמה כמו שזכרנו ובהיות העניין כן הנה אולי יותר זה הספק כשנאמר שברכת הנביא באופן מה לפי מה שעתיד להיות ובאופן מה תפלה ובקשה וזה אמנם יהיה לפי מה שאומר וזה כי כאשר יהיה איש מה מוכן לקבל והגיע לו טוב מה יתפלל הנביא שיגיע לו טוב יותר חזק מהטוב ההוא אשר היה נכון לבא עליו אלא שלטוב ההוא התיחסות מה עם הטוב שהיה ראוי לבא עליו. ובזה האופן יאמר שיברכהו בברכתו והמשל שמי שיש במערכתו שיהיה עבד נשוא חן בעיני אדוניו אם יברכהו הנביא יברכהו בדבר מתיחס לזאת ההצלחה והוא שיהיה משרת גדול בבית המלך או שיהיה סוחר מצליח ולא יברכהו בשיהיה מלך כי זה רחוק מאד מהטוב אשר היה נכון לבא עליו ואולם יברכהו הנביא שיהיה מלך ומושל על מדינות רבות אם היה במערכתו שיהיה שר ואדון למדינה אחת ולפי שהשגחת השם יתעלה רבקה בנביא ימשך לו שתהיה תפלתו נשמעת ותשוב ברכתו במדרגת מה שעתיד להיות אלא שעל כל פנים ברכת הנביא תהיה משוערת לפי הכנת המקבל ולא יברך באי זו ברכה תזדמן אי זה איש יזדמן אבל תהיה הברכה לפי המתברך וזה מבואר מאד עם מה שהישירנו אליו וכאשר התיישב לנו זה הנה אפשר שנתיר בקלות הספקות אשר אפשר לספק בעניין אלו הברכות ונאמר תחלה כי בקשת יצחק המטעמים לא היתה לאהבת הערבות חלילה לנביא מזה החסרון אבל היתה כדי שתשלם למחשבתו התבודדות באיש המביא לו המטעמים בהפנותו מחשבתו בו באכלו אותם כדי שיודיע לו בנבואה אי זו ברכה ראויה לו כי זה מתנאי הנבואה כמו שביארנו בששי מספר מ"י. ולזאת הסבה תמצא שאמ' שאול לנערו כשיעץ שילכו לאיש האלהים להגיד להם איפה הם האתונות והנה נלך ומה נביא לאיש כי הלחם אז מכלינו ותשורה אין להביא מה אתנו וסוף הדברים אמר נערו שיש אתו רובע שקל כסף והוא מבואר שאין ברובע שקל כסף תשורה ראויה לנביא שהיה מושל בכל ישראל וזה הוא מבואר שכמו אלו המתנות היו נותנים לנביא לסבה שזכרנו כי היה בזמן שמואל דבר יי' יקר אין חזון נפרץ ולזה היה צריך לכמו אלו הדברים שיש להם מבוא בהתבודדות דמיונו ומחשבתו במה שירצהו. ואולי היה צריך ליצחק לרב זקנתו כי מפני זה יקשה לו יותר התבודדות מחשבתו ודמיונו בדבר ההוא ולזה תראה בהרבה מהנביאים שתפסק הנבואה מהם בזקנתם. והנה נתבאר ליצחק כי המביא אלו המטעמים הוא מכת מי שראוי שתדבק בו ההשגחה האלהית וברכו לפי האופן ההוא. והמשיל ריח שלמות יעקב בעיון לריח שדה אשר ברכו יי' בפרי מגדי' על צד ההמשל כמו שבא המשל בחכמות לדברים הרוקחים בשיר השירים ומפני זה הקדים בברכת יעקב טל השמים לשמני הארץ מה שלא עשה כן בברכת עשו להעיר כי מהשמים השקיף הש' ית' להשגיח בו כי עניין הטל הוא יותר מפורסם שהוא על צד ההשגחה מירושת הארץ ובכלל הנה מפני שהטל יבא מלמעלה הקדימו להורות שמלמעלה יבאו ליעקב טובותיו על צד ההשגחה הפרטית. והנה בירך יעקב בלב דגן ותירוש בהתמדתו מה שלא עשה כן בעשו וזה כי היות בארץ רוב דגן ותירוש בהתמדה אי אפשר מזולת השגחה פרטית באדני הארץ ההיא ועל צד ההשגחה גם כן ברכהו שיעבדוהו עמים רבים ובני עשו וכן ימשך מההשגחה האלהית שיהיו ארוריו ארורים ומברכיו מבורכים. ואחר שנתברך יעקב בזה האופן אשר היה בו קללה מה לעשו והיה מחוייב בברכת הנביא שתגיע הנה מן ההכרח היה שלא יתברך עשו במה שהיה אפשר שיתברך בו קודם שנתברך יעקב וזה הוא מה שאמר אליו יצחק בא אחיך במרמה ויקח ברכתך והיה נבוך יצחק אי זה ברכה יברכהו וברכהו במה שלא יחלק על ברכת יעקב ממה שיהיה אפשר שיתברך בו עשו לפי מה שיהיה מוכן אליו מהטובות והודיענו כי עבדותו ליעקב לא יהיה מתמיד אבל יסור העבדות ההוא בעת שיהיו ישראל בלתי ראויים שתדבק בהם כמו זאת ההשגחה וזה הוא אמרו והיה כאשר תריד ופרקת עולו מעל צואריך ר"ל שכאשר תגיע הממשלה לעשו מצד המערכת אז יקרא לו שיסור זה העבדות ממנו בעת מה והוא כשלא יהיו ישראל ראויי' שתדבק בהם ההשגחה האלהית באופן שתשים משרתת להם זאת האומה אשר ראוי שתהיה מושלת' ואולם התנה שתגיע הממשלה לעשו מצד המערכת שאם לא היה העניין כן הנה לא ימנע השתעבד בני עשו לזרע יעקב עם היותם בלתי ראויים שתדבק בהם ההשגחה האלהית מה שכבר תראה שתמשול אומה באומה אחרת ואם אין האומה המושלת באופן מהשלמות שתדבק ההשגחה האלהית. הנה נשלם בכאן היתר הספקות אשר אפשר שיסופקו על אלו הברכות. ואולם התועלות המגיעות מזה הספור הם רבים:
שאל רבBookmarkShareCopy

חידושי הרד״ל

(ג) זה מלחים כו' כמין לחיים. לקמן פ"ה דרש לה על לחייו כעריגת הבושם ולכן נאמר בה לשון חיים:
שאל רבBookmarkShareCopy

עץ יוסף

כמין לחיים. לקמן פ"ה דרש לה על לחייו כערוגת הבשם, ולכן נאמר לשון לחיים, ופירושו כמין דבר המדובק ומחובר והיו לאחדים (מתנות כהונה). ועיין בויקרא רבה פ"ג (סימן ג), ובנוסח אחר ליתא מתיבת אמר רבי תנחומא עד סוף הסימן (אות אמת):
שאל רבBookmarkShareCopy

רש"י

כאיל תערוג. כאילת תערוג לא נאמר וכאיל יערוג לא נאמר אלא כאיל תערוג דבר הכתוב בזכר ובנקיב' הזכר עורג על עסק המי' כמו שפרשנו, הנקיבה כשהיא כורעת לילד והי' צועקת הקב"ה מרחם עליה, ומנחם חבר תערוג עם לחייו כערוגת הבשם אכן לא יתכנו דבריו, גם דונש פתר אותו לשון קול של איל (סא"א):
שאל רבBookmarkShareCopy