לְכָ֤ה דוֹדִי֙ נֵצֵ֣א הַשָּׂדֶ֔ה נָלִ֖ינָה בַּכְּפָרִֽים׃
כלי יקר
וְיִתָּכֵן עוֹד לְפָרֵשׁ זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים, שֶׁרָמַז לוֹ, אֵיךְ אַתָּה רוֹצֶה לַעֲקוֹר אֻמָּה הַמַּחֲזֶקֶת בִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים אֲשֶׁר עֲלֵיהֶם הָעוֹלָם עוֹמֵד (אבות א ב), דְּהַיְנוּ שָׁלֹשׁ רַגְלֵי הָעוֹלָם וְהֵם: הַתּוֹרָה, עֲבוֹדָה, גְּמִילוּת חֲסָדִים, כִּי בִּטּוּלָם הֶרֶס כָּל הָעוֹלָם. וְרָמַז לוֹ גְּמִילוּת חֲסָדִים בְּמַה שֶּׁאָמַר ״וַתֵּלֶךְ בַּשָּׂדֶה״, כִּי עִקַּר הַגְּמִילוּת חֲסָדִים מִן הַשָּׂדֶה עַל יְדֵי תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת וְלֶקֶט שִׁכְחָה פֵּאָה. וְהָעֲבוֹדָה שֶׁבְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁנִּמְשַׁל לְכֶרֶם רָמַז לוֹ ״בְּמִשְׁעוֹל הַכְּרָמִים״, וְכֵן פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י ״הֱבִיאַנִי אֶל בֵּית הַיָּיִן״ (שיר ב ד), זֶה אֹהֶל מוֹעֵד, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (שם ז יב-יג): ״לְכָה דוֹדִי נֵצֵא הַשָּׂדֶה, נַשְׁכִּימָה לַכְּרָמִים״ וְגוֹ׳. וּ״בְמָקוֹם צָר אֲשֶׁר אֵין דֶּרֶךְ לִנְטוֹת יָמִין וּשְׂמֹאל״ רָמַז לַתּוֹרָה בְּדֶרֶךְ שֶׁנִּתְבָּאֵר, וְזֶה רֶמֶז נָכוֹן.