פרשנות מצטטת על שיר השירים ח:ה

ומכינין קערה שיש בה שני תבשילין וג' מצות וב' מיני ירקות וחרוסת. הב' תבשילין אחד מהם צלי זכר לפסח ואחד מהם מבושל זכר לחגיגה המבושלת הנאכלת קודם לפסח כדי שיהא הפסח נאכל על השבע. ובירושלמי יליף לה מקרא דכתיב ועצם לא תשברו בו ואלו היה נאכל בשעת רעבון יש בו לחוש משום שבירת עצם. וכך היא המצוה בזמן שבית המקדש קיים בתחלה מביאים הפסח ומברכין בא"י אקב"ו על אכילת הפסח ואוכל ממנו כל אחד כזית לפחות ואחר כך מביאים החגיגה ומברכי' אקב"ו על אכילת הזבח. וכשגמרו לאכול את החגיגה מביאים הפסח ואוכלי' אותו על השבע. ובזמן שחל י"ד בניסן בשבת אין צריך כי אם הצלי שהוא זכר לפסח ולא המבושל שהוא זכר לחגיגה שלא היתה חגיגה דוחה שבת באותו זמן. ואמרינן בירושלמי שלוקחי' לב' תבשילי' בעא ודרועא. בעא כלומר בעא רחמנא למפרק יתנא. ודרועא כלומר דפרק יתנא בדרועא מרממא. והשני מיני ירקות. נהגו להיות אחד מהם כרפס. כי כשתהפוך כר"פ יהיה פר"ך והס' רמז לששי' רבוא. והאחר החזרת שנקראת חסא שחס הקדוש ברוך הוא עלינו. והחרוסת מדברי סופרים זכר לטיט שהיו משתעבדים בו ישראל במצרים. ועושי' אותה מיני פרות מתוקים וחמוצים ומתבלי' אותה בתבלי' לדמותה לחומר עם התבן ומשימי' בה תפוחים זכר לתחת התפוח עוררתיך. ואגוזי' זכר אל גנת אגוז ירדתי. ותאנים לזכר התאנ' חנטה פגיה. תמרי' זאת קומתך דמתה לתמר. ותבלין כגון קנה וקנמון שדומין לתבן.

זכר לתפוח - שהיו יולדות בניהן שם בלא עצב שלא יכירו בהן מצריים דכתיב תחת התפוח עוררתיך (שיר השירים ח׳:ה׳):

זכר לתפוח - במסכת סוטה (דף יא:) שהיו יולדות שם בניהם בלא עצב שלא יכירו בהן מצריים דכתיב תחת התפוח עוררתיך (שיר ח):

במראת הצבאת. בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל הָיוּ בְיָדָן מַרְאוֹת שֶׁרוֹאוֹת בָּהֶן כְּשֶׁהֵן מִתְקַשְּׁטוֹת, וְאַף אוֹתָן לֹא עִכְּבוּ מִלְּהָבִיא לְנִדְבַת הַמִּשְׁכָּן, וְהָיָה מוֹאֵס מֹשֶׁה בָּהֶן מִפְּנֵי שֶׁעֲשׂוּיִם לְיֵצֶר הָרָע, אָמַר לוֹ הַקָּבָּ"ה קַבֵּל, כִּי אֵלּוּ חֲבִיבִין עָלַי מִן הַכֹּל, שֶׁעַל יְדֵיהֶם הֶעֱמִידוּ הַנָּשִׁים צְבָאוֹת רַבּוֹת בְּמִצְרַיִם; כְּשֶׁהָיוּ בַעְלֵיהֶם יְגֵעִים בַּעֲבוֹדַת פֶּרֶךְ, הָיוּ הוֹלְכוֹת וּמוֹלִיכוֹת לָהֶם מַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה, וּמַאֲכִילוֹת אוֹתָם וְנוֹטְלוֹת הַמַּרְאוֹת, וְכָל אַחַת רוֹאָה עַצְמָהּ עִם בַּעְלָהּ בַּמַּרְאָה, וּמְשַׁדַּלְתּוֹ בִדְבָרִים, לוֹמַר אֲנִי נָאָה מִמְּךָ, וּמִתּוֹךְ כָּךְ מְבִיאוֹת לְבַעְלֵיהֶן לִידֵי תַאֲוָה וְנִזְקָקוֹת לָהֶם וּמִתְעַבְּרוֹת וְיוֹלְדוֹת שָׁם, שֶׁנֶּאֱמַר תַּחַת הַתַּפּוּחַ עוֹרַרְתִּיךָ (שיר השירים ח'), וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר בְּמַרְאֹת הַצּוֹבְאוֹת. וְנַעֲשָׂה הַכִּיּוֹר מֵהֶם, שֶׁהוּא לָשׂוּם שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ – לְהַשְׁקוֹת מִמַּיִם שֶׁבְּתוֹכוֹ לְמִי שֶׁקִּנֵּא לָהּ בַּעְלָהּ וְנִסְתְּרָה; וְתֵדַע לְךָ שֶׁהֵן מַרְאוֹת מַמָּשׁ, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר וּנְחֹשֶׁת הַתְּנוּפָה שִׁבְעִים כִּכָּר וְגוֹ', וַיַּעַשׂ בָּהּ וְגוֹמֵר, וְכִיּוֹר וְכַנּוֹ לֹא הֻזְכְּרוּ שָׁם, לָמַדְתָּ שֶׁלֹּא הָיָה נְחֹשֶׁת שֶׁל כִּיּוֹר מִנְּחֹשֶׁת הַתְּנוּפָה, כָּךְ דָּרַשׁ רַבִּי תַּנְחוּמָא, וְכֵן תִּרְגֵּם אֻנְקְלוֹס בְּמֶחְזְיָת נְשַׁיָא וְהוּא תַרְגּוּם שֶׁל מַרְאוֹת, מירוריי"ש בְּלַעַז. וְכֵן מָצִינוּ וְהַגִּלְיוֹנִים (ישעיה ג') – מְתַרְגְּמִינָן מֶחְזְיָתָא:

יחבל. ל' הריון ולידה כמו (שיר השירים ח׳:ה׳) שמה חבלתך אמך: