כָּרְמִ֥י שֶׁלִּ֖י לְפָנָ֑י הָאֶ֤לֶף לְךָ֙ שְׁלֹמֹ֔ה וּמָאתַ֖יִם לְנֹטְרִ֥ים אֶת־פִּרְיֽוֹ׃
רד"ק
לשלמה. זה המזמור חברו דוד על שלמה בנו כשהמליכו, ואמר בסוף המזמור כלו תפלת דוד בן ישי, כי בסוף ימיו היה זה שהיה שוכב במטתו, ולא קרה לו דבר אחר יאמר מזמור עליו, ובזה המזמור כלו תפלותיו ומזמוריו והוא סוף הספר האחד מהחמשה ספרים שיש בספר הזה, ולא סידרוהו המסדרים שיהיה זה הספר אחרון, כי ראוי לחתום הספר בדברי הילולים ובמזמורי הללויה בעבור כי המזמורי' הם לעתיד בשוב ישראל מהגלות. ויש מפרשים על מלך המשיח, וכן קראו בספר שיר השירים האלף לך שלמה:
מנחת שי
אשר לשלמה. במסכת סופרים סוף פרק ה' כל השלמות האמורים בשיר השירים כולם קודש חוץ מאחד שהוא חול ואיזהו הנה מטתו שלשלמה וי"א האלף לך שלמה ע"כ אבל בגמ' פ' שבועת העדות הכי איתא כל שלמה האמור בשיר השירים קדש שיר למי שהשלום שלו חוץ מזה כרמי שלי לפני האלף לך שלמה לדידה והכי איתא בזוהר פ' פקודי דף רכ"ז ומאתים לנוטרים את פריו רבנן כלו' הניחם ויעסקו בתורה א' מששה שבהם וי"א אף זה חול הנה מטתו שלשלמה ופרכינן אף זה ולא מבעיא האיך אלא הא דאמר שמואל מלכותא דקטלא חד משיתא בעלמא כלו' באנגריא דעבודת המלך או בהוצאה למלחמ' הרשות לא מיענשא שנאמר כרמי שלי לפני האלף לך שלמה למלכותא דרקיעא ומאתים לנוטרים את פריו למלכותא דארעא שמואל לא כת"ק ולא כיש אומרים אלא ה"ק ויש אומרים אף זה קדש וזהו חול דמטתו ושמואל דאמר כיש אומרים ע"כ בגמ' והר"ן כתב ולפי זה נ"ל דק"ל דכל שלמה האמור בשיר השירים קדש ואף כרמלי שלי לפני חוץ מהנה מטתו שלשלמה ותמהני על הרמ"בם ז"ל שכתב בפ' ו' מהלכות יסודי התורה על שלמה האמור בשיר השירים קדש והרי הוא כשאר הכינויין חוץ מזה האלף לך שלמה ע"כ והכסף משנה כתב וכיון דשמואל כיש אומרים משמע דהכי אית לן למפסק והר"ן תמה על רבינו שפסק כת"ק ולי נראה דהיינו טעמא דכיון דלשמואל אנו צריכים להגיה לשון ויש אומרים לא נקטינן כוותיה אלא נקטינן כמאי דמשמע פשט לשון ויש אומרים אף זה חול דמשמע ולא מבעיא האיך וכיון שאנו תופסים הברייתא כפשטה פסקינן כת"ק ומה שכתב רבינו והרי הוא כשאר הכינויים דעתו לומר דכשאמרו דשלמה האמור בשיר השירים ומלא מלכיא שבדניאל הם קדש לא אמרו לענין שאין נמחקים אלא הרי הם כשאר הכנויים לכל דבריהם ונאמר דהוו קדש שאם השביע את העדים בהם וכפרו חייבים וכ"כ הרי"טבא אבל רי"אז כתב כלשון הזה ומ"זה ביאר שהם נמחקים כמו חנון ורחום ולי נראה שאינן נמחקים שהק"בה עצמו נקרא שלמה שנאמר ויקרא לו ה' שלום והרי הוא כשאר הכנויין בב"ה בראיה ח' ע"כ והרמב"ן ז"ל בחידושיו לשבועות כתב כל שלמה האמור בשיר השירים קדש אפשר דלענין מחק קאמר ולא דמי לכינוי רחום וחנון דאיכא כנוי שהוא שם כגון אל"ף למ"ד אל"ף דל"ת וכן שלמה האמור בשיר השירים קדש ואינו נמחק אבל מלא מלכיא האמור בדניאל שהוא קדש נ"ל דלאו לענין מחק קאמר שהרי זה כנוי ואינו שם ודמי לחנון ורחום ומותר למחקו שהרי מלך גדול אני והמלך הקדוש מותר למחקן ולא מצאנו בו איסור אלא לענין שבועה קאמר שאם השביעו במלך מלכיא האמור בדניאל קדש הוא א"נ קמ"ל פירושא דקראי אגב אורחיה ואף בשלמה האמור בשיר השירים לא ראיתי הסופרים נמנעים מלמחוק בהן וכן נראה מדברי הרב ר' משה ז"ל ועיקר עכ"ל וגם הר"ן תפש לעיקר דעת זה האחרון של הר"מבן וכ"כ הר"אש בשבועות וכן כתב בתשובותיו סוף כלל שלישי שאף כל פי שהשם עצמו נקרא שלום כיון שאינו שם העצם אלא ע"י הפעולה נקרא כך הוה ליה כשמות הנמחקים וכ"ש שלמה שאינו קדוש אלא בשביל שהשלום שלו שהוא נמחק וכן כתב רבינו ירוחם בספר אדם נתיב ב' חלק א' ועיין מ"ש בדניאל נ' בס"ד ובירמיה סי' כ"ג ושופטים ו':
אור החיים
עוֹד יִרְצֶה בְּאָמְרוֹ בְּרֵאשִׁית עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (הקדמת זוהר) כִּי אֶלֶף עוֹלָמוֹת נֶעְלָמִים בָּרָא ה׳, וְקוֹרִין אוֹתָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (זוהר חדש בראשית ב׳) עָלְמִין דְּכִסּוּפִין, וְהֵם הָרְמוּזִים בַּפָּסוּק (שיר השירים ח:יב) ״הָאֶלֶף לְךָ שְׁלֹמֹה״, וּמֵעַתָּה הִתְחִיל הַכָּתוּב בְּבֵי״ת כִּי הָאָלֶ״ף כְּבָר קָנְתָה מְקוֹמָהּ שֶׁבָּהּ בָּרָא אֶלֶף עוֹלָמוֹת כִּשְׁמָהּ שֶׁל אָלֶ״ף, וְהִתְחִיל בְּבֵי״ת לִבְרֹאת הָעוֹלָם הַזֶּה, לֶהֱיוֹת שֶׁיֶּשְׁנוֹ גַּם כֵּן בְּחֶשְׁבּוֹן הַבְּרִיאָה שֶׁהֵם ב׳ שָׁמַיִם וָאָרֶץ, וְלָזֶה גַּם כֵּן לֹא אָמַר ״בָּרִאשׁוֹנָה״ שֶׁתָּבִין שֶׁזֶּה הוּא תְּחִלָּה וְלֹא כֵּן הוּא, שֶׁכְּבָר בָּרָא עוֹלָמוֹת הַחֶמְדָּה, אֶלָּא בִּפְרָט זֶה שֶׁל שָׁמַיִם וָאָרֶץ הוּא שֶׁאוֹמֵר רֵאשִׁיתוֹ.