וְלוֹ֙ שְׁתֵּ֣י נָשִׁ֔ים שֵׁ֤ם אַחַת֙ חַנָּ֔ה וְשֵׁ֥ם הַשֵּׁנִ֖ית פְּנִנָּ֑ה וַיְהִ֤י לִפְנִנָּה֙ יְלָדִ֔ים וּלְחַנָּ֖ה אֵ֥ין יְלָדִֽים׃
הכתב והקבלה
את הכבש אחד. ארז"ל (מגלה כ"ח) אם נאמר הכבש למה נאמר אחד, אחד המיוחד שבעדרו, ע"כ. הכוונה על ששינה הכתוב בלשונו לומר הכבש בה"א ואחד בלא ה"א, ובאמת שניהם ראויים בה"א כמ"ש בתצוה, דוגמה לזה נאמר (שמואל א א׳:ב׳) שם אחת חנה ושם השנית פנינה, דמן הראוי לומר שם האחת, כמנהג הלשון בכל המקרא שם האחד אלדד ושם השני מידד (לעיל י"א), שם האחת שפרה ושם השנית פועה, ואמר שם אחת בלא ה"א בראש לחלק ההצטרפות שביניהם, ולהורות שהיא היתה החשובה ומיוחדת בנשיו, כי את חנה אהב; ובזה מתבארים דברי רש"י התמוהים שבמס' מנחות (ד' נ') שאמרו אבל נתחנך המזבח אפי' ראשון בין הערבים, ובההוא קרא לא כתיב את הכבש האחד תעשה בבקר (ע"ש שנפלה הה"א בדפוס בטעות, וע"ש בהעתקת הר"ע ברטנורא), וכוונתו מבוארת שבנפול הה"א נתחלק ההצטרפות שבינותם, וע' במאזנים להראב"ע עיקר ההבדל שבין שתי הלשונות (רוו"ה). ועל יסוד זה ישמשו רבותינו גם בדרך שיחתם מלת אחת לענין הפלגה, אמרו (מנחות י"ח) והיה חביב לו ביותר עד לאחת, ומלת מאד שהוא בעברי מלת הפלגה יתרגמהו הארמי במלת לחדא. ע"ש בתוס':
מגלה עמוקות
בהעלותך את הנרות הטבת חמש נרות קודם להטבת שתי נרות. יש להקדים הקדמה סוד (שמואל א א) פנינה וחנה כי חנ"ה היא בקדושה לקבל אימא עלאה בה שם של ס"ג פנינה הוא קליפת נגה שהיא לקבל אימא בקדושה מתמן ירמיה טו) אם תוציא יקר מזול"ל בגי' ע"ג שם ס"ג עם י' אותיות (שם) כפי תהיה הוא עושה כמו הקב"ה שהוא שותף להקב"ה או כמ"ש האר"י ז"ל פ"י פ"א יו"ד בגימטריא מיכא"ל מקרב רחוקים וכן אם יוציא האדם יקר מזולל יהיה גם כן במדריגת מיכאל לכן כשלבש יעקב בגדי עשו החמודות הם הניצוצות הטהורו' אשר היא עושק וגזל מן ישראל בסוד (משלי ל) אכלה ומחתה פיה נכנס יעקב ולקח במרמה ניצוצות הנידחות ולוקח הברכה אשר היה לו ליצחק את עשו לוקח הוא ולכן נכנס אז מיכאל עמו כי זה דרכו של מיכאל להוציא יקר מזולל שהוא עשו זולל וסובא ז"ש אתה דבר אל אהרן שהוא במדריגת מיכאל בהעלותך את הנרות שהם ז' ניצוצין ז"ס (שמואל א ב) עד עקרה ילדה שבעה רבת בנים אמללה שהיה לפנינה עשרה בנים בסוד י' כתרין וכשנולד לחנה אחד נסתלקו מפנינה שתים רק שתים אחרונים היתה פנינה כורעה לחנה ומתפללה בעדה ונקרא על שמה של חנה לכן פתחה הנבואה מנחום (נחום א) חזון נ"חום ה"אלקושי ר"ת חנ"ה ופתח ספרו (שם) א"ל קנ"א ונוקם רומז על אלקנ"ה ורזא דמלה מצורעין נשתיירו בסוף מחנה לצורך קיום העולם ז"ס (ב"ב) פנינה ושטן לשם שמים נתכוונו. כי קליפת נגה נכנסה לפעמים בקדושה בסוד העלאת שבת. אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות להוציא יקר מזולל מכל ז' ספירין בתראין. ז"ס שבעה ימי בראשית כי שבת באמצע ג' ימים חול לבתר שבתא ג' ימי חול מקמא שבתא רזא דמלה ג' קליפות הן סביב הקדושה והרביעי נגה פעמים הוא קודש ופעמים הוא חול בעוונותיהם של ישראל ולוקחים א"הע שפע של מעלה ע"י נגה שלהם וכשעושין רש"מ מתמתקת ונכללת כולה בקדושה (תהלים צב) ויתפרדו כל פועלי און וכמ"ש אברהם ללוט (בראשית יג) הפרד נ"א מעלי שהיה לוט דמות קליפת נגה כשהיה עם אברהם היה נכלל הקדושה אח"כ נתפרד ממנווהרשעים מחזירין אחר הקדושה לכן שבת הוא באמצע וכן ז' ככבי לכת חמה באמצע ג' ככבים לעילא ג' לתתא ואהרן נתכוון שכל א' מן כל ז' ככבי לכת אל מול נר האמצעי שהוא סוד קדושת שבת.
רש"י
וְנִשְׁלוֹחַ סְפָרִים. וְיִהְיוּ נִשְׁלָחִים אישטר"א טרמי"ש בלע"ז. וְהוּא מִגִּזְרַת "אִם נִלְחוֹם נִלְחַם" נִלְחוֹם, "הַנִגְלֹה נִגְלֵיתִי" נִגְלֹה, "נִדְמֹה נִדְמֵיתִי": נִדְמֹה: