וּלְחַנָּ֕ה יִתֵּ֛ן מָנָ֥ה אַחַ֖ת אַפָּ֑יִם כִּ֤י אֶת־חַנָּה֙ אָהֵ֔ב וַֽיהוָ֖ה סָגַ֥ר רַחְמָֽהּ׃
אור חדש
"ויהי בימי אחשורש". אמר רבי לוי ואיתימא רבי יוחנן (מגילה י:), דבר זה מסורת הוא בידינו מאבותינו מאנשי כנסת הגדולה, שכל מקום שנאמר "ויהי" אינו אלא* לשון צער; (אסתר א, א) "ויהי בימי אחשורש", היה המן. (רות א, א) "ויהי בימי שפוט השופטים", היה* רעב. (בראשית ו, א-ב) "ויהי כי החל האדם לרוב על פני האדמה ויראו בני אלהים את בנות האדם", היה המבול. (בראשית יד, א-ב) "ויהי בימי אמפרל מלך שנער עשו מלחמה". (יהושע ה, יג) "ויהי בהיות יהושע ביריחו וישא עיניו וירא והנה איש עומד לנגדו וחרבו שלופה בידו". (יהושע ו, כז) "ויהי ה' את יהושע", (יהושע ז, א) "וימעלו בני ישראל מעל". (ש"א א, א) "ויהי איש אחד מן הרמתים", (שם פסוק ה) "כי את חנה אהב וה' סגר את רחמה". (ש"א ח, פסוקים א, ג) "ויהי כי* זקן שמואל ולא הלכו בניו בדרכיו". (ש"א יח, יד) "ויהי דוד בכל דרכיו משכיל וה' עמו", (שם פסוק ט) "ויהי שאול עויין את דוד". (ש"ב, ז, א) "ויהי כי ישב המלך בביתו רק אתה לא תבנה הבית". והכתיב (ויקרא ט, א) "ויהי ביום השמיני", ותנא אותה היום שמחה גדולה היתה לפני הקב"ה כיום שנבראו בו שמים וארץ; כתיב הכא "ויהי ביום השמיני", וכתיב התם (בראשית א, ה) "ויהי ערב ויהי בקר יום אחד". הא שכיב נדב ואביהו (ויקרא ט, כד). והכתיב (מ"א, ו, א) "ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל", והכתיב (בראשית כט, י) "ויהי כאשר ראה יעקב את רחל בת לבן אחי אמו". והכתיב (בראשית א, ה) "ויהי ערב ויהי בקר יום אחד", והאיכא שני (שם פסוק ח), והאיכא שלישי (שם פסוק יג) "ויהי", והא איכא "ויהי" טובא. אלא אמר רב אשי, "ויהי" איכא הכי ואיכא הכי, כל "ויהי בימי" ודאי לשון צער הוא. וחמשה הוי; "ויהי בימי אחשורוש", (רות א, א) "ויהי בימי שפוט השופטים", (בראשית יד, א) "ויהי בימי אמרפל", (ישעיה ז, א) ויהי בימי אחז, (ירמיה א, ג) "ויהי בימי יהויקים".
בן יהוידע
שֶׁל חַיָּה, דִּכְתִיב: (בראשית ל, כב) "וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹהִים, וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ". קשא רבי יוחנן נקיט חיה דאיירי 'בלידה' והפסוק של וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ איירי 'בהריון' ואיך יליף הא מהא? ועוד יש להקשות קושיית מהרש"א ז"ל שהקשה אמאי לא יליף מפסוק (בראשית כט, לא) 'וַיַּרְא יְהוָה כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ'?
ונראה לי בס"ד דמניעת ההריון הוא בשתים האחת מחמת חולי וחולשה, והשנית עקרות בידי שמים כאשר נבאר, והענין הוא כי באוצר רחם האשה יש אשכול ביעים וזרע הזכר יורה כחץ ומגיע עד אשכול הביעים הזה, ואם זרע הזכר הוא ירה ונפל לצד ימינה של אשה בפנים אז הוא מרוה את ביצה הימנית שקולטתו ומתעברת בו ועל ידי כך נולד זכר, ואם נופל וירה יירה הזרע לצד שמאלה של האשה דבזה מרוה ביצה השמאלית שקולטתו ומתעבה בו אז נולד נקבה, באופן כי ההריון היו יהיה מכח קליטת הביעים שבאשכול אשר באוצר רחם האשה שקולטין הזרע ומתעבין בו שטיפת הזרע נקשרת בתוך הביעה ונדבקת בדפנותיה על ידי ליחה דקה, ומקליפת אותה הביעה נעשית השליה שהוא העור שהולד מונח בתוכו, וכנזכר כל זה בספר הברית (מאת פנחס אליהו הורוביץ מוילנא) במאמר י"ז פרק ב' יעוין שם.
והנה נודע כי מניעת ההריון שתהיה מסיבת חולי וחולשה הוא כך דלפעמים אין זרע הבעל יורה כחץ ולכן אינו מגיע עד אשכול הביעין ולכך לא יעשה פועל של הריון כלל וזהו מצד חולשת זרע הבעל, ולפעמים יהיה מחמת חולי וחולשת הביעין של האשה דאף על פי שזרע הבעל יורה כחץ ומגיע עד אשכול הביעין אין הביעה קולטתו ואינו נקשר ואינו נדבק בה מחמת חולשתה ועל כן הזרע נפסד ונופל שם ולכך אין לה הריון כי במה יהיה הולד אם לא תהיה הביעה קולטת הזרע להיות נקשר בתוכה ונדבק בדפנותיה כאמור לעיל, וזו היא מניעת ההריון שתהיה מסיבת חולי וחולשה הן מצד הבעל הן מצד האשה.
ברם יש מניעת הריון מצד עקרות שיש בגוף האשה מעת יצירתה בבטן אמה, והוא כי אשכול הביעים המונח באוצר רחם האשה יש עליו כח הסגר שהוא כמו קליפה ומסך מבדיל ומעכב כנגד האשכול של הביעים באופן שאפילו זרע הבעל יורה כחץ אינו נוגע באותם הביעין שבאוצר הרחם כלל.
ובזה תבין מה שאמר הכתוב (שמואל א' א, ה) 'וַהֳ' סָגַר רַחְמָהּ' ולפי פשוטו יפלא והלא הפתח פתוח והזרע הולך שם דאינה אטומה חס ושלום, דאם אטומה, איך ישמש בעלה עמה? והלא יהיה הזרע לבטלה! ומאחר דהיה משמש בעלה עמה מוכרח שהיה פתח פתוח, ואם כן מה זה ההסגר דקאמר 'וַהֳ' סָגַר רַחְמָהּ'? אך הוא הדבר אשר כתבנו, שיש כמו מסך מבדיל ומעכב כנגד הביעין שלא יהיה נוגע הזרע בהם אף על פי שהוא נכנס לפנים ועשה ה' לה כן מעת יצירתה כדי שאחר כך יוסר ההסגר הזה בנס ותתעבר בשמואל על ידי תפלה, ובאופן זה היו אמותינו עקרות שהיה להם כח הסגר זה מעת יצירתם בבטן אמותם.
וכתב הרב אוהל יעקב ז"ל בפרשת ויצא בפסוק (בראשית כט, לא) 'וַיַּרְא הֳ' כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ וְרָחֵל עֲקָרָה' אין נופל לשון פתיחה אלא במקום שיש הסגר, והענין הוא כי שרה רבקה ולאה היה להם הסגר של עקרות מבטן אמם כדי שיתפללו האבות עליהם ויולידו בנס שהקב"ה מתאוה לתפילתם אך רחל לא היה לה מעת יצירתה הסגר של עקרות כי די בלאה שבעבורה יתפלל יעקב אבינו ע"ה, אמנם אחר שנשא יעקב אבינו ע"ה את שתיהם ועשה את רחל עיקר ולאה טפילה לה בדין הוא שישתנה הדבר הזה שצריך להיות העקרות אצל רחל ולא אצל לאה, לכך אחר הנשואין פתח הקב"ה רחמה של לאה שהסיר אותו הסגר שהיה לה מעת יצירתה ועשה עקרות אצל רחל, והרב ז"ל הטעים שם דברים אלו על פי משל ונמשל יעוין שם.
ולפי זה העקרות שהיתה ברחל לא היתה מצד הסגר שהיה לה מעת יצירתה כי היא נוצרה בטוב ורק זה נתחדש לה אחר נשואין שעשאה יעקב אבינו ע"ה עקרת הבית, וכמו טעם הרב אוהל יעקב ז"ל הנזכר אך צריך לומר העקרות שלה היתה מסיבה הנזכר לעיל שנעשה לה חולשת הביעין שלא יהיו קולטין הזרע ובזה לא שייך לשון פתיחה דאין כאן הסגר אלא הוא ענין רפואה, ולכן השתא מה שאמר ברחל (בראשית ל, כב) 'וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹקִים וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ' אין פתיחה זו של 'הריון' אלא מוכרח לפרש פתיחה זו על 'הלידה' כי מעת ששמע אליה אלקים בענין ההריון שגזר שתקבל הריון גזר באיזה יום ובאיזה שעה יהיה פתיחת רחמה בלידה שתוליד את העובר אשר תתעבר בו, כי לחיבתו של יוסף הצדיק ע"ה מעת שגזר על הטיפה שיהיה נוצר ממנה בבטנה של רחל גזר על שעת לידתו באיזה זמן יצא מבטנה לאויר העולם, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל על פסוק (קהלת ז, א) 'וְיוֹם הַמָּוֶת מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ' כי מיום הלידה נגזר יום שיצא בו מן העולם.
נמצא זה הפסוק של רחל מדבר בפתיחת הרחם של לידה ולכך הביאו לענין רבי יוחנן דמדבר בזה ולא הביא פסוק של לאה דכתיב 'וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ' ששם מדבר בפתיחת הרחם להריון ואינו שייך לענין זה דרבי יוחנן שהוא מדבר בפתיחה של לידה.
ונראה לי בס"ד דמניעת ההריון הוא בשתים האחת מחמת חולי וחולשה, והשנית עקרות בידי שמים כאשר נבאר, והענין הוא כי באוצר רחם האשה יש אשכול ביעים וזרע הזכר יורה כחץ ומגיע עד אשכול הביעים הזה, ואם זרע הזכר הוא ירה ונפל לצד ימינה של אשה בפנים אז הוא מרוה את ביצה הימנית שקולטתו ומתעברת בו ועל ידי כך נולד זכר, ואם נופל וירה יירה הזרע לצד שמאלה של האשה דבזה מרוה ביצה השמאלית שקולטתו ומתעבה בו אז נולד נקבה, באופן כי ההריון היו יהיה מכח קליטת הביעים שבאשכול אשר באוצר רחם האשה שקולטין הזרע ומתעבין בו שטיפת הזרע נקשרת בתוך הביעה ונדבקת בדפנותיה על ידי ליחה דקה, ומקליפת אותה הביעה נעשית השליה שהוא העור שהולד מונח בתוכו, וכנזכר כל זה בספר הברית (מאת פנחס אליהו הורוביץ מוילנא) במאמר י"ז פרק ב' יעוין שם.
והנה נודע כי מניעת ההריון שתהיה מסיבת חולי וחולשה הוא כך דלפעמים אין זרע הבעל יורה כחץ ולכן אינו מגיע עד אשכול הביעין ולכך לא יעשה פועל של הריון כלל וזהו מצד חולשת זרע הבעל, ולפעמים יהיה מחמת חולי וחולשת הביעין של האשה דאף על פי שזרע הבעל יורה כחץ ומגיע עד אשכול הביעין אין הביעה קולטתו ואינו נקשר ואינו נדבק בה מחמת חולשתה ועל כן הזרע נפסד ונופל שם ולכך אין לה הריון כי במה יהיה הולד אם לא תהיה הביעה קולטת הזרע להיות נקשר בתוכה ונדבק בדפנותיה כאמור לעיל, וזו היא מניעת ההריון שתהיה מסיבת חולי וחולשה הן מצד הבעל הן מצד האשה.
ברם יש מניעת הריון מצד עקרות שיש בגוף האשה מעת יצירתה בבטן אמה, והוא כי אשכול הביעים המונח באוצר רחם האשה יש עליו כח הסגר שהוא כמו קליפה ומסך מבדיל ומעכב כנגד האשכול של הביעים באופן שאפילו זרע הבעל יורה כחץ אינו נוגע באותם הביעין שבאוצר הרחם כלל.
ובזה תבין מה שאמר הכתוב (שמואל א' א, ה) 'וַהֳ' סָגַר רַחְמָהּ' ולפי פשוטו יפלא והלא הפתח פתוח והזרע הולך שם דאינה אטומה חס ושלום, דאם אטומה, איך ישמש בעלה עמה? והלא יהיה הזרע לבטלה! ומאחר דהיה משמש בעלה עמה מוכרח שהיה פתח פתוח, ואם כן מה זה ההסגר דקאמר 'וַהֳ' סָגַר רַחְמָהּ'? אך הוא הדבר אשר כתבנו, שיש כמו מסך מבדיל ומעכב כנגד הביעין שלא יהיה נוגע הזרע בהם אף על פי שהוא נכנס לפנים ועשה ה' לה כן מעת יצירתה כדי שאחר כך יוסר ההסגר הזה בנס ותתעבר בשמואל על ידי תפלה, ובאופן זה היו אמותינו עקרות שהיה להם כח הסגר זה מעת יצירתם בבטן אמותם.
וכתב הרב אוהל יעקב ז"ל בפרשת ויצא בפסוק (בראשית כט, לא) 'וַיַּרְא הֳ' כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ וְרָחֵל עֲקָרָה' אין נופל לשון פתיחה אלא במקום שיש הסגר, והענין הוא כי שרה רבקה ולאה היה להם הסגר של עקרות מבטן אמם כדי שיתפללו האבות עליהם ויולידו בנס שהקב"ה מתאוה לתפילתם אך רחל לא היה לה מעת יצירתה הסגר של עקרות כי די בלאה שבעבורה יתפלל יעקב אבינו ע"ה, אמנם אחר שנשא יעקב אבינו ע"ה את שתיהם ועשה את רחל עיקר ולאה טפילה לה בדין הוא שישתנה הדבר הזה שצריך להיות העקרות אצל רחל ולא אצל לאה, לכך אחר הנשואין פתח הקב"ה רחמה של לאה שהסיר אותו הסגר שהיה לה מעת יצירתה ועשה עקרות אצל רחל, והרב ז"ל הטעים שם דברים אלו על פי משל ונמשל יעוין שם.
ולפי זה העקרות שהיתה ברחל לא היתה מצד הסגר שהיה לה מעת יצירתה כי היא נוצרה בטוב ורק זה נתחדש לה אחר נשואין שעשאה יעקב אבינו ע"ה עקרת הבית, וכמו טעם הרב אוהל יעקב ז"ל הנזכר אך צריך לומר העקרות שלה היתה מסיבה הנזכר לעיל שנעשה לה חולשת הביעין שלא יהיו קולטין הזרע ובזה לא שייך לשון פתיחה דאין כאן הסגר אלא הוא ענין רפואה, ולכן השתא מה שאמר ברחל (בראשית ל, כב) 'וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹקִים וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ' אין פתיחה זו של 'הריון' אלא מוכרח לפרש פתיחה זו על 'הלידה' כי מעת ששמע אליה אלקים בענין ההריון שגזר שתקבל הריון גזר באיזה יום ובאיזה שעה יהיה פתיחת רחמה בלידה שתוליד את העובר אשר תתעבר בו, כי לחיבתו של יוסף הצדיק ע"ה מעת שגזר על הטיפה שיהיה נוצר ממנה בבטנה של רחל גזר על שעת לידתו באיזה זמן יצא מבטנה לאויר העולם, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל על פסוק (קהלת ז, א) 'וְיוֹם הַמָּוֶת מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ' כי מיום הלידה נגזר יום שיצא בו מן העולם.
נמצא זה הפסוק של רחל מדבר בפתיחת הרחם של לידה ולכך הביאו לענין רבי יוחנן דמדבר בזה ולא הביא פסוק של לאה דכתיב 'וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ' ששם מדבר בפתיחת הרחם להריון ואינו שייך לענין זה דרבי יוחנן שהוא מדבר בפתיחה של לידה.
הכתב והקבלה
במכסת נפשות. אין מכסה לשון ספירה כ"א לשון ערך (אים פערהאֶלטניסס), ר"ל שיעריך את השה לפי מספר האוכלים שבביתו ובית שכנו, שיהיה כמות הבשר נערכה לכמות אכילת האוכלים שבשני הבתים, לפי מה שיכול כל אחד לאכול אם רב אם מעט (רש"פ). במכסת נפשות, מלמד שאין הפסח נאכל אלא למנוייו (פסחים ס"א) למנוייו פירושו לאותן אנשים העומדים מוכן ומזומן ליקח חלק ממנו לאכילה (גענוססטהיילנעהמער) כי בלשון מנוי נכללו גם הוראות, הזמנה חלק ואכילה, הזמנה כמו וימן ה' דג גדול. חלק כמו והיה לך למנה (תצוה כ"ט כ"ו) תרגומו לחולק. ורוב לשון מנה על חלקי אכילה, כמו ולחנה יתן מנה אחת (שמואל א א׳:ה׳) וכדומה הרבה. וכן מכסת ענינו חלק כמו ה' מנת חלקי וכוסי (תהילים ט״ז:ה׳) כמ"ש הראב"ע. ויש בו גם לשון אכילה, כמו הכוסס את החטה, אכסוהו שערי (כתובות ע"ז) כלומר האכילוהו. וכן תכסו, תקחו לכם חלק בו (זאָללט אייך בעטהייליגען) ואם נפרשהו לשון מספר וחשבון (אנצאהל) לא ידעתי לכוין בו היטב את הנכלל בענין מנויים דפסח: