פרשנות מצטטת על שמואל א א:ו

חמש עשרה נשים פוטרות צרותיהן. שאם היתה אחת מהן נשואה לאחיו ולו שתי נשים ומת בלא בנים, שתיהן פטורות, שנאמר (ויקרא י״ח:י״ח) ואשה אל אחותה לא תקח לצרור לגלות ערותה עליה, שאין תלמוד לומר עליה, אלא ללמדך שאפילו יבמתו שנאמר בה (דברים כ״ה:ה׳) יבמה יבא עליה, אם היא אשה אל אחותה, לא תקח. והוא הדין לשאר עריות שיש בהן כרת. ואין לי אלא היא, צרתה מנין, ת״ל לצור. צרת צרתה מנין, ת״ל לצרור. דמשמע לא תקח לא היא ולא צרתה ולא צרת צרתה:

שני ריעים - צלם שהעמיד מנשה בהיכל צרה לשון ריעות כשתי נשים לאיש אחד וכעסתה צרתה (שמואל א א׳:ו׳) ואשה אל אחותה לא תקח לצרור (ויקרא י״ח:י״ח):

ושכלתה. הכ"ף דגושה ובס"א כ"י נכתב כנגדו ושכלתה פליגא ובמכלול דף ל"ה פקדתה כולו קמוץ והה"א במפיק כן הוא על המשפט אלא שמצאנוהו במשקל פקדתה הלמ"ד פתוחה והתי"ו דגושה והה"א רפה והוא מלעיל כמו לו חיה רעה אעביר בארץ ושכלתה. ככל אשר צותה חמותה (רות ג׳:ו׳). וידו חלקתה להם בקו (ישעיהו ל״ד:י״ז). וכעסתה צרתה (שמואל א א׳:ו׳) עכ"ל. אבל בכל מדוייקים שלפני למ"ד ושכלתה קמוצה וכן משפטה מפני ההפסק:

צרות סמוכות זו לזו - לשון וכעסתה צרתה (שמואל א א׳:ו׳) שתי נשים יחד:

לצרר. לְשׁוֹן צָרָה — לַעֲשׂוֹת אֶת זוֹ צָרָה לָזוֹ: