פרשנות מצטטת על שמואל א א:טו

בס' תהלות ישראל כתב וז"ל, שמעתי משם הבעל שם טוב פירוש מזמור לאסף וגו' (תהילים ע״ט:א׳) כי כשהאדם שהוא היכל ה' (זוה"ק תרומה דקמ"ז ע"א, וילך דרפ"ג ע"ב) נטמא ח"ו, אז כל מה שהוא עובד ה' הוא בעיניו כגדלות גדול, וזהו שמו את ירושלים לעיים ולגאות גדולה, נתנו את נבלת עבדיך, שלפעמים עובדים להקדוש ברוך הוא ומזמרין קמיה, ותיכף אומר במחשבתו שמיניה מתזנין כל עלמין עילאין וזהו מאכל לעוף השמים הם המאכלים קדישין, וכל זה הוא גלות הנשמות וכו' ע"ש [עיין מה אשר העירותי בפ' נח בעמוד התפלה בהגה קל"ב]. ובס' מאור עינים פ' ואתחנן וז"ל. כמו שאמר הבעל שם טוב נשמתו בגנזי מרומים זכותו יעמוד לנו, על פסוקי (תהילים ע״ט:א׳) אלהים באו גוים בנחלתיך טמאו את היכל קדשך שמו את ירושלים לעיים וגו' שפכו דמם כמים סביבות ירושלים ואין קובר וגו', ואמר הוא ז"ל נשמתו בגנזי מרומים, שכוונת המשורר לקונן כו' אלהים באו גוים בנחלתיך, שבמקום קדושתך וצמצום מדותיך שבכל התענוגים הגשמיים וכסף וזהב הוא הכל נחלתו יתברך שמו, כי שם צמצום מדותיו, ובפרט בדברי התפלה ואותיות התורה אשר כוונתו היה שעל ידי זה יתעלו ישראל ויתוקנו, ואדרבה שם בנחלתך האמור באו גוים, שהן הקליפות ויצר הרע, וטמאו את היכל קדשך, שהן אותיות ודיבורי תורה ותפלה (עי' לעיל פ' נח בעמוד התפלה אות צ"ד ואות צ"ז) שעבור שבאו לשם הקליפות מפיל האדם את עצמו ואת אותן הדברים עוד יותר למטה כביכול, וזהו טמאו את היכל קדשך שמו את ירושלים וגו' ופירש ואמר כל זה גרם להם עבור ששפכו דמם כמים סביבות ירושלים, כי נודע שהלב הוא בחינת ירשלים, שהוא באמצע העולם כמבו' בספרים ונודע שהתפלה נקרא שפיכה כמו שנאמר (תהילים ק״ב:א׳) ולפני ה' ישפוך שיחו וגו' ונקרא שפיכות הנפש [כמש"נ (בשמואל א') ואשפוך את נפשי], ונודע מה שאמרו בפסוק (ספ' קדושים) לא תאכלו על הדם לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם (ברכות י' ע"ב) נמצא ששייך לומר על תפלה ל' שפכו דמם, וזהו שפכו דמם כמים, שהוא כינוי לתפלה, סביבות ירושלים, פירוש, סביב הלב, היינו שאין דיבורי תפלתו יוצאין מן הלב, כי לבו בל עמו כאמור, ורק דיבורו הוא סביב הלב ולא מתוך הלב, וזהו סביב ירושלים ואין קובר פירוש שאין קובר וחופר את הדיבור לבחינת ירושלים שהוא הלב רק מן השפה לחוץ אחד בפה ואחד בלב עכ"ל.

וישע ה׳ אל הבל. היינו שקבל תפלתו והצליח עסקו ותפלת האדם הוא נפשו של אדם כמו דכתיב בש״א ואשפוך את נפשי לפני ה׳:

ומתוך כך חוזר לתפלתו לאל להצילו מהם ואמ׳ כי אליך א׳ ה׳ עיני ר״ל להצילני מהם בך חסיתי אל תער נפשי ר״ל אל תערה אותה מתוך הגוף עד בוא עתה לעלות בטהרה ושלימות כענין ואשפוך את נפשי לפני ה׳ (ש״א א טו).

טורף נפשו באפו – לך אומר אשר גרמת לך לטרוף את נפשך בפניך ומה היא הנפש זו תפלה כמו שנאמר ואשפוך את נפשי לפני ה' (שמואל א א׳:ט״ו):

הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו. זה אינו סיום המזמור בפסוק זה אלא מזמור הודו לה' קראו בשמו וגם אמרו הושיענו אלהי ישענו מאותו מזמור ואף המזמור (תהילים ק״ו:מ״ז) הוא מתחיל בפסוק זה כי היאך נופל כאן ואמרו הושיענו וקבצנו מן הגוים כי היכן גלו בימי דוד שאומר קבצנו מן הגוים וכך סדר בתהלים המזמור מתחיל הודו לה' קראו בשמו ואינו מסיים כי אם עד ברוך ה' אלהי ישראל וגו' (שם) עד אמן הללויה שהכל מענין אחד ולפי שהוא מזמור גדול חלקו ומתחיל הודו לה' כי טוב וכן איוב, (איוב כ״ז:א׳) כשהוצרך להאריך המענה קצרו וחלקו לשנים ואומר ויוסף איוב שאת משלו כי בשירה מחמת גיעגועי שמחתו לא יכול להאריך וחלקו לשנים וכן לענין קינה מחמת רוב צערו אינו יכול להאריך וחלקו לשנים כי גם שירה וגם קינה כאחת נאמרים שהרי חנה כשבאה להתפלל בעזרה (ש"א ח) חשבה עלי לשכורה שהיה סבור שמחמת יין עשתה והיא אמרה ויין ושכר לא שתיתי וגו' כי מרוב שיחי וכעסי מכלל שבענין אחד שכור וצער הם מתנהגים: