פרשנות מצטטת על שמואל א א:יד

אם יש טעם בריר. הבא מחמת החלמות כשאוכל דבר חזק שמרבה ריר ורוק כגון שום כלומר וכי סבורים אתם שיהו מתקבלות תשובות שאין בהם ממש, ריר, כמו (שמואל א כ״א:י״ד) וירד רירו על זקנו:

והשקות כמה הגדילו רז"ל בעושר האיש היה, אמרו בפרקי ר' אליעזר (פ' מ"ט) וכל כלי תשמישו של אחשורוש לא היה בכלי כסף אלא בכלי זהב וכן במדרש, ועוד הפליגו בילקוט (סי' תתרמ"ח) ולא היה משקה בהם פעם שניה אלא כוסות של זהב מי שהיה שותה בכוס לא היה שותה ושונה אלא כיון שהיו שותים היו מכניסים אותם ומוציאים אחרים וכן בתרגום ירושלמי, ועוד שם במדרש הילקוט (שם) מי שהיה שותה בכוס זה לא היה שונה בו אלא מכניסו והוא שלו וזה דבר מבהיל עד מאד. שאין כסף נחשב במשתה ההוא מאומה רק שיהיה הכל של זהב ושיהי' רבוי הכוסות במעשיהם ובציוריהם כ"ס בשפע עד שיהי' די לעם כבד כ"כ ימים ולא ישנה א' לשתות בכוס אשר שתה לא הוא ולא אחרים אלא יגנז, ומה גם כאמור שכל א' שהי' שותה בו מכניסו והוא שלו, וזה באמת דבר לא נשמע כמהו, ופי' הכתוב והשקות בכלי זהב. ועוד צוה להשקות בכלי זהב לא בדבר אחר, ועוד צוה שלא ישנו בכוס ששתו פעם אחת אלא שישנוהו לטוב ממנו, ועוד הגדילו בדבר זה במדרש רבתי (פ"ב) ז"ל והשקות בכלי זהב כל השקיותיו של אותו רשע לא היו אלא בשל זהב איתיבון והכתיב וכל כלי משקה המלך שלמה זהב וכל כלי בית יער הלבנון זהב סגור, ר' פנחס בשם ר' יצחק אמר והלא נפשו של אדם אותה לשתות בשל זהב אלא אלו כוסות דיוטידיטא של כלי זכוכית שרואים על פניהם בהם יפין ויקירין ככלי זהב, ואומרו ויין מלכות רב כיד המלך תרגם המתרגם והוו שתו חמר עסיס דייאי למשתי מלכא דסגי ריחיה ובסים טעמי' ולא בחיסרנא אלהין כמיסת ידא דמלכא ע"כ. הורנו פי' נאה בכתוב והוא כי מדרכו הסעודות והמשתאות להביא יין ריחני ומתוק כמו קונדיטון וכיוצא בסוף הסעודה ישקו ממנו בספוק לא בהעדפה וספר מהפלגת עוצם ידו עד שמיין המלכות החשוב היו משקי' לכל בהעדפה גדולה כיד המלך, ובשערי בינה אל הה"ר אליעזר מגרמישא זלה"ה והשקות בכלי זהב גי' א"ל בי"ת המ"קדש, צוה להביא כלי בית המקדש שכלים שלו מלוכלכים והללו יפים היו. ומצאתי כתוב "מכלים "שונים "ויין "מלכות "רב ראשי תיבות משומר להודיע שהשקם יין ישן שהיה ישן ממנו וזהו כיד המלך כי המלך יש לו כח לעשות כן שמשים אוצרות יין לרוב ועד שיכלה הישן בא החדש ונשאר עוד מן הישן וכן כל שנה ושנה עד שימצא יין ישן מאד עכ"ל. והוא פרפרת נאה להא דאמרינן בגמרא (מגילה פ"ק) ויין מלכות רב אמר רבא מלמד שלכל א' וא' השקהו יין שהוא גדול ממנו בשנים, ופירש"י שהיין היה גדול מן השותה בשנים שהוא יין ישן הרבה, רב גדול והוא דבר נאה להציל מן השכרות הנראה מתיבת רב ושיהיה מוסב לפי רוב השנים לא אל השתיה והוא דבר גדול כי על כן לא הזכירו בו שהיה שכור כנבל וכאלה בן בעשא וכבן הדד. רק כטוב לב המלך ביין, ודברי הארורה ושתי האמורי' בדברי רז"ל דברי עזות ופריצות מהארורה הם, דיקא נמי דקאמר אבא לקבל אלפא חמרא שתי ולא רוי וההוא גברא אשתטי ליה מחמרא ואלו רוי דהוי לישנא דשכרות לא קאמרה ליה, ומה שתרגם יונתן בן עוזיאל (שמואל א' א') עד מתי תשתכרין עד אימתי את משתטיא, מפני שני דברים הרגם כן' א' מדלא קאמר תשכרי כמו תשכרי ותתערי דאיכה גם את תשכר דנחום, וקאמר בלשון התפעל תשתכרין לכן ביארו כמו יש מתעש' מראה עצמו עשיר, מתרושש מראה עצמו רש, כן תשתכרין מראה עצמך שכורה שאת עושה שטויות כשכורה. ב' מהענין כי לא היתה היא בעת ההיא שותה ומשכרת שיאמר עד מתי תשתכרין, אלא עד אימתי את מראה עצמך כשכורה במה שאת עושה תנועו' משובשות. וכן כתב הרד"ק עד מתי תראי עצמך כאילו את שכורה שאת מתנועעת בשפתי פיך ואין דבריך נשמעים עכ"ל. ואפשר שהפליגה בעזות כי איננו כשכורים הישנים מתוך שכרותם אשר לא ירעו ולא ישחיתו ולא ידברו רק מהמשתטים ביינם מראים עצמם שוטים בדבריהם ובעניניהם כי אין זה נעשה בהפלגת השכרות כי אז ישכב וירדם ולא ידע בשכבו ובקומו כלוט אבל משמחת השתיה עושים דברים כאלה ודיקא נמי דאמרינן בגמרא (מגילה פ"ק) והשתיה כדת אמר רב ענן משום ר' מאיר כדת של תורה מה דת של תורה אכילה מרובה משתיה אף סעודתו של אותו רשע אכילה מרובה משתיה ופרש"י דת של תורה אכילת מזבח מרובה משתיתו פר שלשה עשרונים סולת לאכילת המזבח ונסך חצי ההין יין ותו איתא התם (שם) אין אונס אמר רבא מלמד שלכל א' וא' השקהו יין ממדינתו ופרש"י ממדינתו יין שרגיל בו ולא ישכרהו ולא ישתהו אלא לפי רצונו. ראה כמה השתדלו להרחיק השכרות הנראה מהמשתה הזה, לא להקטין בגנות הרשע הזה אלא להגדיל בכבוד שמי' שלא יהיה הנס כ"כ גדול אם יהיה נעשה ע"י שכרות וכמו שאנו עתידים לומר בפסוק שלאחר זה מדבריהם ז"ל, ועוד אני אומר להגדיל הנס אמרינן במדרש רבתי (פ"ב) כטוב לב המלך ביין אמר להם בטוב לב המלך אין כתיב כאן אלא כטוב' טובה שאינה טובה, אבל טובתן של ישראל טובה שלימה שנאמר וילכו לאהליהם שמחים וטובי לב על כל הטובה ע"כ' הנה כי אפי' תיבת כטוב מיעוטה לפי שאינה בב"ית נראה שעדיין לא הגיע לכלל שכרות אלא שמידו ית' היתה זאת. תדע שכן הוא דכתי' בנבל ולב נבל טוב עליו והוא שכור עד מאד. הנה שלא הספיק דבר לב טוב להורות על שיצא מדעתו עד שהוסיף והוא שכור עד מאד. ומה גם כאמור פה כטוב ב"כ אף אשר איננו מורה על השכרות בלי ספק, ומכל זה באנו לדבר ויין מלכות רב כי לא על רב היין נאמר רק על פי השנים, ועוד אני אומר דהא דאמרינן בגמרא (מגילה פ"ק) גבי אין אונס אמר רבא שלכל א' וא' השקהו יין ממדינתו שיתיישב יותר בזה הפסוק ויין מלכות רב כיד המלך כלו' בכל מקום אשר יד המלך תקפה ומושלת בו אשר הם קכ"ז מדינה מכלם יביאו יין ופי' ויין מלכות מהמלכות שלו יהיה משקה לכל א' וא' מיין מדינתו אשר גדל והורגל בו כדי שלא יזיקהו בשנותו את טעמו כי כל שינוי רע כנודע ובשתו' כל א' מיין מדינתו יהיה מההשקט והרצון שיעור רב. עוד איתא בגמ' (שם) וכלים מכלים שונים משונים מבעי ליה אמר רבה יצאתה בת קול ואמרה להם ראשונים כלו מפני כלי' ואתם שונים בהם, ופרש"י ראשונים בלשצאר וחבורתו. וכתב הה"ר יהודא ן' שושן ז"ל ופי' הכתוב לדעתם וכלים שהם מכלי' את לוקחיה' אתם שונים פעם אחרת לקחתם והדין עמו שתיבת מכלים יתירה היא ודי שיאמר וכלים שונים, והה"ר אליעזר מגרמיזה ז"ל כתב והשק"ות בכל"י זה"ב גימ' א"ל בי"ת המק"דש, צוה להביא כלי בית המקדש שכליו מלוכלכים אבל הללו יפים הם שונים שנים בקריאה, ועם שונים אל תתערב ראשונים כלו מפני כלים ואתם שונים בהם לפי' נהרגה ושתי ע"כ.

אל תשתע. אל ימס לבך להיות כשעוה זו וזה הכלל כל תיבה שתחל' יסודה שי"ן כשבא לדבר בל' מתפעל התפעל או יתפעל התי"ו חולקת ונכנסת בין שתי אותיות שרשי התיבה כמו (ישעיה כט) וישתומם (מיכה ז) וישתמר חוקות עמרי (ש"א א) תשתכרין (איוב ל) תשתפך נפשי: