פרשנות מצטטת על שמואל א א:יט

והאדם ידע וגו׳. ראוי לדעת שבכ״מ דכתיב בלשון ידיע׳ גבי תשה״מ משמעו שהכירה וידע את מי שהוא משמש ובשביל שהיא היא האשה ולא אחרת. והיינו בתורת קידושין. וזהו דיוק הלשון ידע את חוה אשתו בשביל שהיא אשתו ולא בשביל שהיא נקבה ממין אדם כמו שהשור בועל את הפרה בשביל שהיא מינו אלא ידע את זו הנקבה דיקא בשביל זה שהיא מיוחדת לו לבדו. וע״ע להלן במה דכתיב עוד הפעם וידע אדם עוד והכי כתיב בקין. וכן להלן ל״ח כ״ו ולא יסף עוד לדעתה יבואר בכ״מ והא דכתיב בשמואל א׳ באלקנה וחנה בלשון וידע. הכונה באשר ידע שמביאה זו של חנה ביחוד יצא אדם גדול וקדוש התקדש ביותר בשעת תשמיש. ומש״ה כתיב וידע שידע איזה אשה מנשיו הוא בועל בזו השעה. הא מיהא בא הכתוב ללמדנו דגם בב״נ אין ראוי לבעול אלא בידיעה ובתורת אישות:

וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר בְּהֵרָיוֹן, "כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר" בְּלֵדָה, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית כ"א:א'). וְאֵין "פְּקִידָה" אֶלָּא לְשׁוֹן זְכִירָה וְהַשְׁגָּחָה עַל הַנִּפְקָד, כְּגוֹן "פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם" (בראשית נ':כ"ה), "פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם וְאֶת הֶעָשׂוּי לָכֶם" (שמות ג טז), "וַיִּפְקֹד שִׁמְשׁוֹן אֶת אִשְׁתּוֹ בִּגְדִי עִזִּים" (שופטים טו א), אַף כָּאן "וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה" – זָכַר אֶת שָׂרָה וְעָשָׂה לָהּ כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר. וְכֵן הַלָּשׁוֹן בְּכָל הָעֲקָרוֹת הַיּוֹלְדוֹת, בְּרָחֵל "וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל" (בראשית ל':כ"ב), וּבְחַנָּה "וַיִּזְכְּרֶהָ (אלהים) ה'" (שמואל א א יט). וְכָךְ אָמְרוּ פִּקְדוֹנוֹת הֲרֵי הֵן כְּזִכְרוֹנוֹת (ר"ה לב):

השאלה הא' בהכפל וה' פקד את שרה כאשר אמר ויעש ה' לשרה כאשר דבר ורש"י פירש פקד את שרה על ההריון ויעש ה' לשרה על הליד' ואינו נכון כי אחר שיעד' בידוע שתלד. והרמב"ן כתב שפקד ענינו זכר ושהוא לשון נהוג בעקרות כמ"ש ויזכור אלהים את רחל. ולחנה ויזכרה ה'. וגם זה אינו נכון כי שרה לא הית' נשכחת לשיצטרך לומר בה שזכר' כי הנה המלאך יעד' שתלד והגביל בה המועד שתלד בה ולא היה אם כן בה שכח'. גם כי לשון פקד אין ענינו זכר והעד פקוד פקדתי אתכם ואת העשוי לכם במצרים ולא היו נשכחים שמה וכל שכן העשוי להם בכל יום שלא תפול בו השכחה: