פרשנות מצטטת על שמואל א א:כא

וה' פקד את שרה וגו'. פירש"י כאשר אמר בהריון ודבר בלידה. וכתב הרמב"ן אין פקידה אלא לשון זכירה והשגחה על הנפקד כמו פקד יפקד אלקים אתכם אלא פי' פקד זכר את שרה ועשה לה כאשר דבר וכן דרך הלשון בכל העקרות היולדות ברחל ויזכור אלקים את רחל ובחנה ויזכרה אלקים. ופי' ר' יוסף היינו טעמא דגבי שרה כתיב פקידה וברחל זכירה ובחנה פעמים פקידה ופעמים זכירה לפי ששרה היתה זקנה והיתה צריכה שתחזיר לה דם נדות אמר לשון פקידה כמו מפקידה לפקידה אבל רחל היתה בחורה ולא היתה צריכה פקידה אמר זכירה ובחנה מתחלה על שמואל שהיתה עדיין בחורה אמר זכירה ולבסוף כשהזקינה אמר בה פקידה:

חלק גדול מהנדרים הם נדרים לקרבן, כתודה על הצלה, או כהבטחה עתידית אם אדם יינצל. כך, למשל, יעקב נודר אם יינצל (בראשית כח כ), ומשלם את נדרו (בראשית לה ג, אם כי בפסוק זה אין לשון נדר). אבשלום נודר נדר ומשלם אותו במזבח בחברון: "כי נדר נדר עבדך בשבתי בגשור בארם לאמר אם ישיב [ישוב] ישיבני ה' ירושלם ועבדתי את ה' " (שמואל ב טו ח). עבור אבשלום הייתה זו אמתלה, אך דוד מקבלה בפשטות, ומבין שלעבוד את ה' משמעו להקריב לו קרבנות בבמה בחברון. כן עושים המלחים המסיעים את יונה: בעת צרה הם נודרים שאם יינצלו יקיימו נדר כלשהו (יונה א טז). מרבית הנדרים הם קרבנות, כמו של אבשלום ויעקב הנזכרים, וכן: "ואם נדר או נדבה זבח קרבנו ביום הקריבו את זבחו יאכל וממחרת והנותר ממנו יאכל" (ויקרא ז טז); "ואיש כי יקריב זבח שלמים לה' לפלא נדר או לנדבה בבקר או בצאן תמים יהיה לרצון כל מום לא יהיה בו" (ויקרא כב כא); "מלבד שבתת ה' ומלבד מתנותיכם ומלבד כל נדריכם ומלבד כל נדבתיכם אשר תתנו לה' " (ויקרא כג לח). "נדר" הוא, אפוא, לקרבן נדבה, והוא בבחינת קטגוריה נפרדת של קרבנות. חז"ל הבחינו בין הבאת קרבן נדבה סתם לבין הבאתו כנדר, אך אבחנה זו איננה במקרא (להלן). הנדר כקרבן חוזר פעמים רבות. כך הוא נדרו של יפתח, שכפשוטו הקריב את בתו לקרבן (שופטים יא לט), וכן "אתם ונשיכם ותדברנה בפיכם ובידיכם מלאתם לאמר, עשה נעשה את נדרינו אשר נדרנו, לקטר למלכת השמים ולהסך לה נסכים הקים תקימנה את נדריכם ועשה תעשנה את נדריכם" (ירמיהו מד כה). הנדר הוא "לקטר למלכות שמים". כמו כן פסוקים רבים נוספים (במדבר כט לט; דברים יב ו; יב יא; יב כו; שמואל א א כא [אלקנה]).

בעד כל רחם. פירש"י עצר בעד כל פתח. וכתב הרמ"בן שאין לשון רחם נופל על שאר פתח אלא על הרחם ממש. וכתב עוד תימה דמפשט הפסוק נראה שבאותה לילה שלקחה מיד בבוקר החזיר' וא"כ מתי היה להם עוצר רחם אולי היו על פרקם ואחזום חבלי יולדה ולא יכלו להמלט או אולי איחר אברהם תפלתו ימים רבים והנכון בעיני כי מיום שלוקחה שרה לקה אבימלך באיברי התשמיש ולא יכול לשמש והוא שנא' ולא נתתיך לנגוע אליה כי הנגיעה והקריבה אל הנשי' היא בענין תשמיש ואשתו ואמהותיו המעוברות עצר בעד רחמם ולא יכלו להמלט כי עצירת רחם היא שלא תהר כדכתיב וה' סגר רחמם אבל עצירה בעד רחם היא שלא תלד כמו סגר בעדי ועמדה שרה ימים רבים בביתו ולא שב אבימלך מדרכו כי לא הבין עד שבא אליו האלקים להודיעו ולא פי' הכתוב חולי אבימלך והזכירו ברמז דרך מוסר וכבוד לשרה ואחר תפלת אברהם נתרפא אבימלך וילדו הנשים: