פרשנות מצטטת על שמואל א א:כב

5. וחנה לא עלתה. כלומר, וחנה לא עלתה כי אמרה לאישה עד יגמל הנער והביאתיו ונראה את פני ה' וכו' (שמואל א' א', כ"ב). ופיסקא זו משלימה את דברי בית הלל במשנתנו פ"א מ"א: איזהו קטן, כל שאינו יכול לרכוב על כתיפיו של אביו ולעלות מירושלם להר הבית דברי בית שמאי. ובית הלל אומרים כל שאינו יכול לאחוז בידו של אביו ולעלות וכו'. ומביאים ראייה משמואל שלא העלו אותו לירושלים [תיקונים והוספות: צ״ל: לשילו, וכצ״ל בפירוש הקצר.] אעפ"י שהיה יכול לרכוב על כתיפיו של אביו, עיין בבלי ו' א'. ופיסקות קטועות כאלו המשלימות את המשנה מצויות בתוספתא, עיין, לדוגמא, לעיל ח"א, סוף עמ' 176 (לשו' 69).

וחנה וכו'. ש"א א', כ"ב.

לעלם. לזמן ארוך כמו וישב שם עד עולם ועבדו לעולם, כלומר הבריות החיות עכשיו לא יתקימו זמן ארוך.

ימיו של שמואל נ"ב שנה – דכתיב עד יגמל הנער וגו' דשיבירי"ר בלע"ז וכ"ד חדשים נקרא תינוק וכתיב (שמואל א א׳:כ״ב) וישב שם עד עולם עולמו של לוי חמשים שנה שנאמר (במדבר ח׳:כ״ה) ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה (בבכורות) ירושלמי ובסדר עולם תמצא כשני דפין תוספת על זה: