פרשנות מצטטת על שמואל א ב:ג

אַל־תַּרְבּ֤וּ תְדַבְּרוּ֙ גְּבֹהָ֣ה גְבֹהָ֔ה יֵצֵ֥א עָתָ֖ק מִפִּיכֶ֑ם כִּ֣י אֵ֤ל דֵּעוֹת֙ יְהוָ֔ה ולא [וְל֥וֹ] נִתְכְּנ֖וּ עֲלִלֽוֹת׃

הון עשיר

עדיות
עדיות יש בו שמנה פרקים, כי עדות ביהוסף שמו (תהלים פא, ו), אשר שמר אות ברית קדש הניתן לשמנה ימים, והוא עדות לישראל. וע"ד הנסתר כבר ידענו היות יוסף צדיק יסוד עולם, והוא עד כדאיתא בת"ז בראש תיקון ס"ט על פסוק (שמואל א' ב, ג) כי אל דעות ה'. ואם תחשוב או"א לאחד להיותם רעים דלא מתפרשין לעלמין, ותפארת ישראל שהוא העד השני מיחדם כמבוא' שם, תמצא יסוד הכל במדרגה השמינית, וע"ש:


שמאי אומר כל הנשים. משום דמשנה זו היא תחילת המסכתא במקום אחר (ריש נדה) נשנית נמי הכא בראש המסכתא, לרמוז דמאן דלביש מדא ילבש מדא (עי' ברכות כח.), כי עדיות נשנית ביום שהושיבו ראב"ע שאח"כ הורידוהו מטעם זה (עי' שם), ואחריו שנא משנה הדומה לה המתחלת שמאי אומר. וכל אלו הטעמים הם נכוחים למבין, שמועילים לזכרון שלא ישכח שום אחד מאלו העדויות:
שאל רבBookmarkShareCopy

כלי יקר

וְהַקָּרוֹב אֵלַי לוֹמַר בָּזֶה, שֶׁבְּנוֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם שֶׁאָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֵיזוֹ מַעֲלָה בְּיֶתֶר שְׂאֵת עַל חֲבֵרוֹ, אֵינוֹ זוֹכֵר אֶת חֲבֵרוֹ הַקָּטָן מֵעֶרְכּוֹ וּבַל יִשָּׂא אֶת שְׁמוֹ עַל שְׂפָתָיו מִצַּד רוּם לְבָבוֹ. וְזוֹ הִיא טַעֲנַת הַפִילוֹסוֹפִים עַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לֵאמֹר, שֶׁלְּגֹדֶל רוֹמְמוּתוֹ יִתְבָּרַךְ אֵינוֹ מַשְׁגִּיחַ בַּשְּׁפָלִים בְּכָל מַה שֶּׁתַּחַת גַּלְגַּל הַיָּרֵחַ. וּלְבַטֵּל דֵּעָה נִפְסָדָה זוֹ, נֶאֱמַר (שמואל א ב, ג) ״אַל תַּרְבּוּ תְדַבְּרוּ גְּבֹהָה גְבֹהָה, יֵצֵא עָתָק מִפִּיכֶם, כִּי אֵל דֵּעוֹת ה׳ וְלוֹ נִתְכְּנוּ עֲלִלוֹת״. רְצוֹנוֹ לוֹמַר, אַל תְּדַבְּרוּ שֶׁמִּצַּד שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גָּבוֹהַּ מֵעַל כָּל גְּבוֹהִים, אֵין לוֹ יְדִיעָה בִּפְרָטֵי מַעֲשֵׂינוּ, כִּי ״אֵל דֵּעוֹת ה׳״ שֶׁיֵּשׁ לוֹ יְדִיעָה בְּכֻלָּם, ״וְלוֹ נִתְכְּנוּ״ כָּל עֲלִילוֹת מַעֲשֵׂה אִישׁ. וּכְדֵי לְאַמֵּת דָּבָר זֶה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹכֵן אֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ, צֵרֵף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּשְׁמוֹ הַגָּדוֹל יִתְבָּרַךְ אַרְבַּע אוֹתִיּוֹת שֶׁל מִסְפָּר מוּעָט יוֹתֵר מִכָּל הָאוֹתִיּוֹת שֶׁבְּאָלֶ״ף בֵּי״ת. כְּשֶׁתִּכְתּוֹב יוֹ״ד הֵ״א וָא״ו הֵ״א, הִסְתַּכֵּל בְּכָל הָאוֹתִיּוֹת כְּשֶׁתִּכְתְּבֵם בְּמִלּוּאָם, לֹא תִּמְצָא שׁוּם אוֹת שֶׁיַּעֲלֶה לְמִסְפָּר מוּעָט כְּמוֹ אֵלּוּ. וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מגילה יא.) ״אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כָּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא גְּדֻלָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שָׁם אַתָּה מוֹצֵא עִנְוְתָנוּתוֹ וְכוּ׳. מִן הַכְּתוּבִים, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים סח, ה) ׳סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת בְּיָהּ שְׁמוֹ׳״. רְצוֹנוֹ לוֹמַר, שַׁבְּחוּהוּ ״בְּיָהּ שְׁמוֹ״, כִּי עִם הֱיוֹתוֹ ״רֹכֵב בָּעֲרָבוֹת״, גָּבוֹהַּ מִכֹּל, אַף עַל פִּי כֵן ״יָהּ שְׁמוֹ״, שֶׁהֵם הָאוֹתִיּוֹת הַקְּטַנִּים בְּמִסְפָּר, וְהַתֵּבָה רַק בַּעֲלַת שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת, דְּהַיְנוּ הַמּוּעָט בְּצֵרוּף הָאוֹתִיּוֹת. וְכָל זֶה מוֹפֵת עַל עִנְוְתָנוּתוֹ יִתְבָּרַךְ.
שאל רבBookmarkShareCopy

אבן עזרא

ובא יבא אחרי יוסיף כמו אל תרבו תדברו גבוהה (שמואל א' ב' ג'), ויחסר אות שי"ן, והוא דרך צחות בלשון:
שאל רבBookmarkShareCopy