וּשְׁמוּאֵ֕ל מְשָׁרֵ֖ת אֶת־פְּנֵ֣י יְהוָ֑ה נַ֕עַר חָג֖וּר אֵפ֥וֹד בָּֽד׃
מחוקקי יהודה; קרני אור
[ז] אפשר שאחר שנתן משה בחשן השמות הקדושים של האורים ותומים היו נודעים במסורת ממנו לגדולי חכמי ישראל שמסרם להם עם סתרי תורה, ולפיכך היה ביד דוד אפוד, והיה כדמות אפוד משה, ובו חשן כדמות חשן הקדש, אבל נראה שהיה בד, כאשר נאמר בשמואל נער חגור אפוד בד (ש"א ב יח) ואמר בנוב עיר הכהנים, שמונים וחמשה איש נושא אפוד בד (ש"א כב יח) וילבישו אותו את הכהן שהוא מבני הנביאים, ושואלים בו ונענין לפעמים כאשר חשב בזה ר"א (רמב"ן):
רקנאטי
ונתת אל חושן המשפט וגו'. כתב הרב ז"ל לא נזכרו אורים ותומים לא בצוואה שיאמר ועשית את האורים ואת התומים ולא במעשה שיאמר ויעש אורים ותומים. גם נזכרו בה"א הידיעה מה שאין כן בארון ושלחן ומנורה. אבל אמר ועשו ארון ועשית שלחן ועשית מנורת זהב ובאורים ותומים אמר ונתת אל חושן המשפט את האורים וגו'. ולא הזכירם הכתוב רק במשה לבדו שאמר בצואה ונתת כי לא היה מעשה אומן ולא היה לאומנים ולא לקהל ישראל בהם מעשה ולא נדבה אבל הם סוד מסוד למשה מפי הגבורה והוא כתבם בקדושה או היו מעשה שמים ולזה יזכירם סתם ובידיעה כמו וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים והנה משה לקח את האורים ואת התומים והניחם בחושן המשפט אחרי שהלביש את אהרן האפוד והחשן כמה שנאמר ויתן עליו את האפוד ויחגור אותו בחשב האפוד וישם עליו את החשן ויתן אל החשן את האורים ואת התומים. כי לאחר כן נתנם בין כפלי החשן והענין כי היו שמות קדושים ומכחן יאירו האותיות מאבני החשן אל עיני הכהן השואל כמשפט. והמשל כי כאשר שאלו מי יעלה לנו אל הכנעני בתחלה (שופטים א א') היה הכהן מכוין בשמות שהם האורים והאירו לעיניו אותיות יהודה ויו"ד מלוי ועי"ן משמעון ולמ"ד מלוי וה"א מאברהם הכתוב שם על דעת רבותינו ז"ל או פעם אחרת לנגד עיניו ה' מיהודה והנה כאשר האותיות מאירות אל עיני הכהן עדיין לא ידע סדורן כי מן אותיות אשר סדרו מהן יהודה יעלה היה אפשר להעשות מהן הוי הד עליה. או הי על יהודה ותיבות אחרות אבל היו שם שמות אחרים הנקראים תומים מכחן יהיה לב הכהן תמים בידיעת ענין האותיות שהאירו לפניו כי כאשר כיון בשמות האורים והאירו חוזר ומכוין מיד בשמות התומים ועודן האותיות מאירות לעיניו ויבא בלבו שחבורם הוא יהודה יעלה וזו מדרגה ממדרגות רוח הקודש למטה מן הנבואה ולמעלה מבת קול שמשתמשין בה בבית שני ואפשר שאחרי שנתן משה בחשן השמות הקדושים היו נודעים במסורת ממנו לגדולי חכמי ישראל שמסרן להן עם ספרי התורה ולפיכך היה ביד דוד אפוד והיה כדמות אפוד משה ובו חשן כדמות חשן הקדש אבל נראה שהיה בד כאשר נאמר בשמואל נער חגור אפוד בד (שמואל א ב׳:י״ח חי). ואמר בנוב עיר הכהנים שמונים וחמשה איש נושא אפוד בד (שם כב חי') וילבישו אותו את הכהן שהוא מבני הנביאים ושואלין בו ונענין עכ"ל ז"ל. ואני מצאתי בשם ה"ר אליעזר ז"ל את האורים ואת התומים בגימטריא שם בן שבעים ושתים ואחרי שהחשן רמז לתפארת ישראל דין הוא דיהו עליו שתי טבעות זהב רומזים לזרועות עולם דוגמת הכרובים על הכפורת. וידעת כי קצת בגדי הכהנים היו קצתם מזהב וקצתם מכסף רומזים לזרועות עולם וכפי צורך העבודה משתנים הבגדים והבן זה. וסוד הפעמונים מפורש בכתוב ונשמע קולו בבואו אל הקדש והוא כעין נטילת רשות ליכנס כי הבא בהיכל מלך פתאום חייב מיתה כענין אחשורוש וכמו שאני עתיד לכתוב בפסוק וכל אדם לא יהיה באהל מועד על כן צוה להשמיע קולו כמי שיקרא הוציאו כל איש מעלי ויבא לעבוד עבודת המלך בייחוד. וכן בצאתו לצאת ברשות ושיודע הדבר כדי שיוכלו משרתי המלך לשוב לפניו ובפרקי היכלות יוודע זה. והנה הטעם שלא יפגעו בו מלאכי אלהים והזהיר זה בכהן גדול למעלתו וזה טעם לפני י"י כי הוא העובד לפניו שתשרה שכינה בעבודתו כי מלאך יי' צבאות הוא. ואמרו רבותינו ז"ל בענין החשן ר' יהושע בן לוי אמר משל לבן מלכים שהיה פדגוגא נכנס אצלו מלמד על בנו סניגוריא והיה מתירא מן העומדים עליו פן יפגעו בו מה עשה הלבישו פורפירא שלו שיהיו רואים אותו ומתיראים ממנו. כך אהרן היה נכנס בבית קדש הקדשים ולולי זכיות הרבה שהיו נכנסים עמו ומסייעות אותו לא היה יכול ליכנס למה שהיו מלאכי השרת שם מה עשה הקב"ה נתן לו מדמות לבוש הקדש שנאמר וילבש צדקה כשריון (ישעיה נט יז). וטעם לא יקרע אמרו רבותינו ז"ל לפי שהשטן מתקנא בו ואוחזו שם כדרך הנלחמים זה עם זה:
מצודת דוד
אפוד בד. מלבוש עשוי כדמות האפוד של כהן גדול, והיתה מיוחדת להאנשים המתבודדים בעבודת ה׳, וכן בשמואל נאמר (שמואל א ב יח): ושמואל וגו׳ חגור אפוד בד, ודוד הלבישו בעת העלאת הארון: