פרשנות מצטטת על שמואל א ב:יט

וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו וירא וירץ לקראתם מפתח האהל וישתחו ארצה. כבר ידעת כי האנשים האלו היו מלאכים. ועל כן קראם בשם רבם כד"א ויאמר אדוני אם נא מצאתי חן בעיניך כי משם השתלשותם והכיר בהם כי הם מלאכי עליון. ולכן השתחוה להם ארצה. וכן כתוב ויבואו שני המלאכים סדומה בערב והמעשה היה בהקיץ ממש כי נדמו לו כדמות אנשים. וידעת מה שכתב בענין זה הרמב"ן ז"ל וז"ל בכל מקום התעוררו החכמים להודיענו כי ראיית מלאך אינה נבואה. ואין הרואים מלאכים או מדברים עמם בכלל נביאים כאשר הזכרתי בדניאל אבל היא מראה תקרא גלוי עינים כמו ויגל יי' את עיני בלעם וירא את מלאך יי'. וכן ויתפלל אלישע ויאמר יי' פקח נא את עיניו. אבל במקום שיזכיר המלאכים בשם אנשים כענין פרשה זו ופרשת לוט וכן ויאבק איש עמו. וכן וימצאהו איש לדעת רז"ל הוא כבוד נברא במלאכים יקרא אצל היודעים המלבוש יושג לעיני בשר בזכי הנפשות כחסידים ובני הנביאים ולא אוכל לפרש. והמקום אשר תמצא בו ראיית השם ודבור מלאך או ראיית מלאך ודיבור השם ככתוב בדברי משה רבינו ע"ה בתחלת נבואתו ובדברי זכריה עוד אגלה בו דברי אלהים חיים ברמיזות. עד כאן לשון הרב ז"ל. כוונת הרב ז"ל כי בראיית מלאך ודבור השם לדיו פרצופין שמשם כח הנבואה שנאמר יי' אלהים שלחני ורוחו (ישעיה מח טז) והנה אנחנו רואים ולא נוכל להכחיש הפעולות הנעשים בשרי בוהן או בענין אחר הבאים מרוח הטומאה שהנער רואה מה שאין אחרים רואים. כל שכן שלוחי השם יתעלה ויתברך הבאין מרוח הטהרה וקדושה שנראין למי שנשלחו להם ולא לאחר. וכבר ראינו ושמענו דוגמא לדבר כשהחולים עומדין סמוך למיתה שרואין ומכירין המתים הבאים לקראתם ואין אחר רואה כענין פנו מקום לחזקיה מלך יהודה שבא. והענין הוא כי בהתבטל הכחות הגופניות אין ראייתו ושמיעתו באמצעות הכלים המיוחדים להן כמו העין והאזן אלא בעין הנפש בלבד בלי אמצעי וכן בראיית המלאכים כי תתפשט הנפש מכחותיה ויאצל עליה רוח הקדש ותראה בראות עצמה כראיית המלאכים זה את זה והיא הראיה האמתית והשמיעה הנכונה. ולא יוכלו הפילוסופים להכחיש שלא יהיה למלאך אחד ראיה או שמיעה ממלאך אחר ותקרא אותה השגה שהיא מגעת להם זה מזה אף כי אינה באמצעות כלי כל שכן בשלוחי השם הנשלחים בארץ כי כל דבר רוחני היורד למטה לא יפעול זולת בהתלבשם מלבוש דוגמת הנשמה בבואה בעולם השפל. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה וקויי יי' יחליפו כח (ישעיה מ לא) כמה דאת אמר חליפות שמלות מה להלן מלבוש אף כאן מלבוש. אף כי זה המאמר נאמר על נשמות הצדיקים הלובשין דוגמא בגן עדן. ונקרא הלבוש ההוא בספרי החכמה חלוק דרבנן. ומכאן תבין סוד החלוק הנזכר בספר היכלות כמה דאת אמר וככלה תעדה כליה (ישעיה סא י'). והמשכיל יבין. ותמצא בדברי רבותינו ז"ל אומרים עדיין לא נשלם חלוקו של פלוני. זהו סוד ומעיל קטן תעשה לו אמו (שמואל א' ב' יט). והרמז לשכינה הנקראת אם וכתיב איש זקן עולה והוא עוטה מעיל (שמואל א' כח יד). זהו סוד סדין עשתה ותמכור (משלי לא כד) והבן סוד ותמכור היטיב ממאמר רבותינו ז"ל בספר הבהיר שמהן מתפרנס הלב והלב מפרנסן. כי לפי מעלת הצדיק יופי לבושו והבן זה. ועל זה עדות נגלה לכל כי השמים בהיותם משמשים בעולם השפל להולידה ולהצמיחה על ידי המטר המשפיעים עליה בתחלה מתלבשין במלבוש העננים שנאמר המכסה שמים בעבים (תהלים קמז ח') ואחר כך המכין לארץ מטר כי בלי לבוש לא יוכלו להכין אותה ולסעדה. כי כל הדברים הרוחניים המשמשים ועושים שליחותם בזה העולם השפל כולן מתלבשין בעת הצורך ואחר כך נשללין ויוצאין ממלבושיהן. ואמרו בספר הזוהר (בראשית ט"ז א) לכולא אית לבושא לאתלבשא בציורא דלבושא ומשכי תועלתא מעילא לתתא וסלקי מתתא לעילא. <תרגום - לכל אחד מהד' יסודות יש סוד לבוש שיוכל כח ההיולי להצטייר בצלמו, ומשם למשוך התועלת מלמעלה למטה ואז יכולין לעלות בסוד המ"ן מלמטה למעלה>. ואפילו השמש עצמו אמרו רבותינו זכרונם לברכה כי הוא מתלבש באור אחר. כי לולי זה לא היתה בריה יכולה לעמוד בו. ומאותו מלבוש נטל משה רבינו עליו השלום. ובהיותו עם בני אדם לא היו יכולין להסתכל באותו מלבוש רק בנותנו המסוה על פניו להלביש המלבוש ההוא ובבא משה אל אהל מועד היו פניו נשללות מאותו מלבוש כי אין לו עסק בתחתונים. זהו סוד פשטתי את כתנתי איככה אלבשנה (שה"ש ה ג'). וכענין זה שליחות המלאכים שאינו עומד בלי לבוש כל זמן אשר הוא תחת השמים ואין נראין רק למי שהן שלוחים אליו ועל כן אין רואה המתים רק החולה שהן נשלחין אליו קשה. ואמרו רבותינו ז"ל בספר הזוהר [זוהר ח"א י"ט א'] בענין המלאכים כל אינון דלא אצטיירו בציורא בדיוקנא לית לון קיומא. <תרגום - כל אלו שאין להם צלם ודמות להלביש את הצורה, אין להם קיום>. קיימין לפום שעתא ומתאכלין באשא דאכיל לון ומהדרן כמלקדמין וכן בכל יומא. <והם חיים רק לפי שעה ונאכלים ונתקנים על ידי המלכות שהיא אש, וחוזרים להתחדש כל יום מחדש>. בר נש לתתא אית ליה דיוקנא וציורא ולאו איהו בקיומא הכי כגוונא דלעילא. <אדם התחתון יש לו צלם ודמות ועם כל זה אינו חי לעולם כמו המלאכים העליונים>. ציורא ודיוקנא דלעילא מתציירן בציורייהו כמה דהויין בלא מלבושא אחרא לאתציירא. ובגין כך אינון בקיומא תדיר. <כי הצורה והדמות של המלאכים העליונים, הצורה שלהם מתלבשת בגוף שהוא גם כן רוחני בלא שום לבוש גשמי ולכן הם חיים לעולם>. ציורא דאדם לתתא מתציירן בציורייהו במלבושא ולא בגוונא אחרא ובגין כך דקיימין בציורא זמן ועידן. <אבל נשמת אדם התחתון מלבד לבוש הצלם והדמות מתלבשת הנשמה עוד בלבוש גוף גשמי ואינו כדוגמת גוף המלאכים, לכן חיים רק זמן קצוב>. ובכל ליליא וליליא אתפשט רוחא מהאי מלבוש וסלקא. וההוא אשא דאכיל אשא אכיל ליה. <וכל לילה ולילה מתפשט רוח האדם מגופו ועולה בסוד מ"ן לתוך המלכות שהיא אש אוכלת אש, שקולטת אותו>. ובתר אהדרן כמלקדמין ומצטיירן בלבושייהו, ובגין כך לית לון קיומא כאינון דיוקנין דלעילא. <ואחר כך בבקר מתחדשת הרוח וחוזרת לעולם הזה ומתלבשת בגוף שהוא לבוש לנשמה. ולכן אינם חיים לעולם כמלאכים העליונים>. והנה קראם בשם רבם באמרו אדוני אם נא מצאתי חן בעיניך. כי השגתן היא מגנת ביתן המלך (אסתר א ה'):

ויעשו. ומפרש שלא עשו ממש כי היו רק בלטיהם מעשה אחיזת עינים, ויל"פ מ"ש ויעלו הוא פעל עומד, כמו בעלותה את אישה [ש"א ב' י"ט], כי אעלה את המלך ירושלים [ש"ב י"ט ל"ה], שמלת את כמו עם, שעלו עם הצפרדעים, וע"י אחיזת עימם בלכתם עם הצפרדעים העולים כדרכם נדמה שהם עשו זאת:

וז"ס הלבושין של אדה"ר שבאו לנמרוד ואח"כ לעשו שהוא נחש הקדמוני שלקח הבגדים מאדה"ר. ויעקב שהיה דוגמא דאדה"ר כידוע ותקח רבקה את בגדי עשו כו' ותלבש את יעקב בנה הקטן. והענין כי יעקב בנוקב' כמ"ש בר"מ סוף ח"א כמש"ל (בפ"א ד' כד ב') והוא בכסא ששם הבגדים ואמר בפרשת בראשית דאבא לא רצה לברא אדם דבריאה ואמר אמא בתר דחובא תלי באמא ולא באבא אנא בעינא למברי ליה בדיוקנא דילי כו' בזמנא דחב כתיב ובפשעכם שלחה אמכם ותריך אמיה כו'. וז"ש עלי קללתך בני. ולכן לקחה היא את הבגדים ותלב' אותו שבאמא תליא מלתא. וכן בשמואל ומעיל קטן תעשה לו אמו (שמואל א' ב'). וזכה ללבושין ולבושין הן בכסא ששם המלוכה כסא דוד ולכן משח מלכין שאול ודוד. ולכן מסר סימן לשאול קריעת המלוכה בקריעת הלבושים. וכן בירבעם ותפשת בבגדו של ירבעם כמ"ש למעלה (בפ"א דף ט"ו ע"ד). וכן חמוץ בגדים מבצרה כנ"ל (שם): וכן סוד הלבושין בג"ע הכל בסוד המצות שהן בעולם הבריאה לבושא דשכינתא ולבושין דאדם ושם שכר ועונש וז"ס נשמות דאזלין ערטילאין כי לבוש שלהן בקליפה. וכל התורה ומע"ט הכל תלוי בלבושין אלו כמש"ל בפרשת בראשית הנ"ל. וז"ס ומעיל קטן תעשה לו אמו כי באמא תליא מלתא ולכן אמר ומעיל קטן כי שם הוא המאור הקטן כמ"ש בפרשת בראשית דף כ' ע"א וע"ב ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים כו' עד רקיע השמים לאתקנא בהו כורסייא דדוד. והענין כמ"ש לעיל (סוף פרק ג') כי כלל האצילות הוא יה"ו ובחינת התפשטות של מלכות למטה הוא ה' כמ"ש למטה ובכסא שם אלקים שהוא ע"ה טו"ר ששם אלקים משתתף במלאכים ובכל העולמות ובבני אדם ואפילו בס"א אלקים אחרים והוא בבריאה ששם ע"ה טו"ר ובכסא אתתקן הכל שמא שלים הוי"ה אלקים וכן הוי"ה נשלם ה' אחרונה לא נשלם עד שנשלם הכסא כמש"ל. וז"ס ומעיל קטן וכן בעלת אוב כשראתה אותו זקן עוטה מעיל אמרה אלקים ראיתי עולה מן הארץ שהמעיל הוא סוד אלקים כנ"ל. ולכן הס"א רודפת אחר הלבושין כמש"ל. וכן אחר הירכים ששם אחיזתן כמש"ל הני מאני כו' הני ברכי כו' (ברכות ו' ע"א) וכמ"ש בסבא פרשת משפטים כנ"ל. ובשניהם זכה בלבושין כנ"ל וברגלים כמ"ש בפרשת בראשית דף כ"א ע"ב והוא צלע על ירכו כו' עד דאתא שמואל כו' ע"ש כל המאמר וכן בסבא פרשת משפטים כנ"ל. וז"ס בגדי כהונה שמכפרים. וז"ס ותלבש אסתר מלכות ומרדכי יצא בלבוש מלכות ואמר בזוהר שלח לך דאתלבשו ברוחא דקודשא. והן הלבושין של צדיקים בג"ע שמתחלה היה לבוש אדה"ר בג"ע. ואמר בזוהר שהלבוש הוא מד' רוחין שבג"ע והוא ד' חיות שבכסא וז"ס ביהושע בן יהוצדק כ"ג וילבישהו בגדים והשטן עומד על ימינו לשטנו (זכריה ג') שכל קטרוג השטן ואחיזתו באלו הלבושים שלא יתלבש בו האדם ויאמר ה' אל השטן יגער כו' ויאמר כו' אם בדרכי תלך ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה ר"ל שיתן לו גם את הרגלים שהמלבושין ורגלים תולין זה בזה וכמ"ש לקמן בין העומדים האלה הן שרפים עומדים שהן נגד הס"א נחש שרף כידוע וכמ"ש פרשת תזריע דף מ"ז ע"א הנחשים השרפים כו' עד להתייצב על ה' ולז"א האלה: ואמר כהאי חיה דאולידת רוחין סגיאין בקטרא חדא ר"ל בדביקותם יולדת סגיאין כמו חיה שיולדת רבים בפעם א' והן נקראין נפש חיה כנ"ל. והן נקראין שרץ נפש חיה שלכן נאמר שרץ כנ"ל (בפ"ג) חיה טבא חיה בישא וידוע שהשרץ יולדת ששים בכרס אחד כמ"ש וישרצו כמו השרץ ששים בכרס אחד כו' שהיו יולדות במצרים כן הן יולדות ששים כמ"ש בפרשת בראשית דף ל"ז המה הגבורים שתין הוו בארעא כחושבן דלעילא כתיב הכא המה הגבורים אשר מעולם וכתיב התם ששים גבורים סביב ור"ל שהם מן הכסא כנ"ל ובכסא ששים גבורים סביב לה שהיא יולדת ג"כ ששים שהוא ו' דאפיקת ה' כמ"ש למטה ה' ד' הות ומדאתעברת כו' אפיקת ו' שהוא ששים כידוע. וכמ"ש בפרשת א"מ דף ס' ע"א הנה מטתו כו' מאי מטתו דא כורסי יקרא דמלכא כו' ששים גבורים כו' ע"ש ושם דף ס"ח כל אינון איילתי דסחרני כורסי יקירא קדישא הה"ד ששים גבורים סביב לה כו'. והן רבות בנות עשו חיל שהן ששים מסכתות כמ"ש בתיקונים. וז"ש כהאי חיה דאולידת רוחין סגיאין כמו חיה קדישא דאולידת רוחין סגיאין הן רבות בנות כו' כן היא יולדת כנ"ל וז"ס כלם אחוזי חרב כו' מפחד בלילות שהן נקראים לילות כידוע ואמרו מפחדה של גיהנם שדומה ללילה וששים גבורים הם ששים מסכתות שהן במט"ט כמ"ש בתקונים וז"ש בפרשת א"מ הנ"ל שתין פולסי דנורא דההוא נער אתלבש בהו כמ"ש בתז"ח דף פ' ע"ד ודא הוא מט"ט דאיהו עבד דשליט בשית סדרי משנה כו' ע"ש ובר"מ פרשת משפטים דף קכ"ו ע"א מט"ט עבד ה' כליל שית כו' שית סדרי משנה כו'. כלם אחוזי חרב כמ"ש (תהלים מ"ה) חגור חרבך על ירך גבור כו' וז"ש מגבורי ישראל. וז"ש איש חרבו על ירכו מפחד כו' שהתורה תבלין ליצה"ר משכהו לבהמ"ד (סוכה נ"ב ב') וכ"ז בסט' דכסא: וכאן בכסא נשלם השם הוי"ה כורסיא דדוד ונשלם שמא שלים הוי"ה אלקים כנ"ל בפ' בראשית. ולכן אח"כ נעשה אדם תיקון הנוקבא כמש"ל פ"ג וכאן שייך וכמש"ל וכמ"ש בפרשת תזריע דף מ"ח ע"א תאנא בששי נברא אדם בשעה שנשלם הכסא עד שהוא ראוי לישב על הכסא:

והוא עוטה מעיל. שהיה רגיל ללבוש מעיל, שנאמר (לעיל ב יט): ומעיל קטן תעשה לו אמו, ובמעילו נקבר, וכן עלה, וכן לעתיד לבא יעמדו בלבושיהם (תנחומא שם):