וְעֵלִ֖י זָקֵ֣ן מְאֹ֑ד וְשָׁמַ֗ע אֵת֩ כָּל־אֲשֶׁ֨ר יַעֲשׂ֤וּן בָּנָיו֙ לְכָל־יִשְׂרָאֵ֔ל וְאֵ֤ת אֲשֶֽׁר־יִשְׁכְּבוּן֙ אֶת־הַנָּשִׁ֔ים הַצֹּ֣בְא֔וֹת פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃
רבנו בחיי
ובמדרש מפני ארבעה דברים זקנה קופצת על האדם. מפני היראה, מפני כעס הבנים מפני אשה רעה, מפני מלחמות, מפני היראה מנין שנאמר (דברי הימים א כ״א:ל׳) ולא יכול דוד ללכת לפניו לדרוש אלהים כי נבעת מפני חרב מלאך ה'. וכתיב (מלכים א) והמלך דוד זקן בא בימים. מפני כעס בנים, שנאמר (שמואל א ב׳:כ״ב) ועלי זקן מאד ושמע את כל אשר יעשון בניו. מפני המלחמות, אחרי המלחמות אשר עשה יהושע כתיב (יהושע י״ג:א׳) ויהושע זקן בא בימים. מפני אשה רעה, שנאמר (מלכים א י״א:ד׳) ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו. אבל אברהם אשתו מכבדתו שנאמר ואדוני זקן.
נתינה לגר
במראת הצבאת אשר צבאו, במחזין נשיא דאתין לצלאה. לא ת' מלת "הצובאות" (כמו שהעיר בעל מיני תרגומא), ומתחלה חשבתי שמלת "נשיא" הוא ת' "הצבאות" ור"ל הנשים שהתפללו וכמ"ש יב"ע שהתפללו והודו והשתחוו על קרבנותיהן, אבל משמצינו "הנשים הצבאות" (ש"א ב' כ"ב) נ' שמלת "הצבאות" הוא תאר לנשים. וערמב"ן שכ' "ואונקלוס שת' כו' נוטים דבריו לדברי ר"א שאמר שהיו הנשים האלה עובדות ה' כו' ונתנו מראותיהם נדבה ובאות בכל יום ויום אל פתח אהל מועד להתפלל ולשמוע דברי המצות" עכ"ל.
שד"ל
הצבאות אשר צבאו: אולי הכוונה על דרך יבא לצבא צבא, לעבוד עבודה באהל מועד, וכן הלא צבא לאנוש עלי ארץ וכימי שכיר ימיו, זמן קבוע לעבוד עבודה ליום אחד או ליומים או לאיזה זמן שיהיה. והנה קצת הנשים קבעו לעצמן חק ללכת פתח אהל משה (שהיה נקרא אהל מועד, (למעלה ל"ג ז'), ושם היו הכל מביאים תרומתם, עיין למעלה ל"ו ג') לעשות מלאכה בתרומת הקדש, כגון לטוות את העזים או מלאכה אחרת, והן נתנו מראותיהן, וכן הצובאות דבני עלי (שמואל א' ב' כ"ב) היו מביאות קרבן ומתעכבות שם יום אחד או יומים נעצרות לפני ה' (כאמור בדואג, שמואל א', כ"א ח').