פרשנות מצטטת על שמואל א ב:לב

לצור מעון. במקצת ספרים ישנים כתוב מעוז בזי"ן וכך הוא גירסת המתרגם שפירש זה כמו שפירש לצור מעוז שבמזמור ל"א. אמנם לגי' כל ספרים מדוייקים כ"י זה כתוב מעון בנו"ן וכן במסורת מעון ד' ומלא בקריא וסימן (תבעטו. והבטת (שמואל א' ב'):

א"נ אפשר לומר במשנתינו דגם בן בג בג מסכים הולך הוא דהעדפה על ידי הדחק לעצמה, וכתב הרא"ש דעל ידי הדחק היינו שעושה מלאכה ביום ובלילה, ורש"י פירש במשנתינו ומינה לא תזוע לא יום ולא לילה, ולפי"ז הוא אשר דיבר בן בג בג הפוך בה בעיון נמרץ וסיב ובלה בה שיותש כחך שופרך וחילך לאורייתא ומינה לא תזוע לא יום ולא לילה, דכל זה כאשר תעשה הוי עודף על ידי הדחק דהוי לעצמה שאין לך מדה טובה הימנה שזה ודאי יהיה לך דאלו עשתה ב' ג' מלאכות הוי ספק ואפשר מן השמים יוכיחו דהוי לבעל ואינה לעצמה ולא יהיה לך, אבל העדפה על ידי הדחק הלכה שהיא לעצמה כסברת ר' עקיבא וכאשר פסק ר"ת והוא מ"ש שאין לך לעצמך מדה אחרת מבוררת דאלו עשתה ב' ג' מלאכות הוי ספק ככל אשר דברנו, ויותר נראה דהאשה אין מוציאין ממנה ב' וג' מלאכות ואתה בא ליטול שכר מה' דהיינו להוציא, וז"ש שאין ל"ך שבאת להוציא לאפוקי האשה שהוא להחזיק. א"נ אפשר במ"ש בסוף הוריות (דף י"ד.) דפליגי רשב"ג ורבנן חד אמר סיני עדיף וחד אמר עוקר הרים עדיף שלחו מתם סיני עדיף הכל צריכין למרי חיטיא, אמרו פ"ק דר"ה דף י"ח דמשפחה אחת היו מתים בני תמניסר וא"ל ריב"ז שמא ממשפחת עלי אתם לכו ועסקו בתורה, וכת הקודמין פירשו מאמר הכתוב בגזרת עלי (ש"א ב' ל"ב) לא יהיה זקן בביתך וכל מרבית ביתך ימותו אנשים, דהכונה דימותו בקוצר שנים ובל ימצא איש שהלבינו שערותיו, דזימנין דמשכחת זקנה קופצת ושערו הפך לבן ותהי להם הלבנ"ה שער"א דגופא לא כאלה לבית עלי זקנים משע"ר שבתו ולא איתי אנש נראה כזקן ואף גם זאת לא יחצו ימיהם, וז"ש הפוך בה לצדד צידי צדדים להתמיד להיות מפלפל ועוקר הרים דכלא בה דיש כמה סברות וחלקים דקים ובה תהגה שתגיע למדריגת סיני על ידי רוב הלימוד וכל קבל גזרת עלי תזכה וסיב שתהא נראה זקן רבו משערות לבנות וגם תגיע לכלל זקנה, וזהו ובלה בה ותזכה לשתים זו הפך גזרת עלי וזאת התורה אהניא לבטל הגזירה אף אם הוא מבית עלי, וכלפי דפליגי רשב"ג ורבנן אי סיני עדיף או עוקר הרים זאת העצה אחוז בזה וגם מזה להיות סיני ועוקר הרים ומינה לא תזוע, שאין לך מדה טובה הימנה שתהיה לראש אליבא דכ"ע, וזהו שאין לך להנאתך מדה טובה הימנה.

בן ששים כו'. כמ״ש (שמואל א') ולא יהיה זקן כו' והיינו פחות מס' כמ״ש בסוף מ״ק תבא בכלח כו' כעלות גדיש בעתו אלמא בן ס' הוא בעתו:

אֶת אֲשֶׁר דִּבֶּר עַל בֵּית עֵלִי. וַהֲקִימֹתִי לִי כֹּהֵן נֶאֱמָן וְגוֹ', וְהִבַּטְתָּ צַר מָעוֹן וְגוֹ', וּמִשֶּׁחָרְבָה שִׁילֹה, לֹא הָיָה בַּיִת חָשׁוּב לַעֲבוֹדָה לְהַקָּבָּ"ה, וְעַתָּה כְּשֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַבְּחִירָה, מִלֵּא הַקָּבָּ"ה אֶת דְּבָרוֹ לְגָרֵשׁ אֶת בְּנֵי עֵלִי.