פרשנות מצטטת על שמואל א ד:יב

מדו - כמו: בנו [ציפור] בנו [בעור] ומדיו קרועים לשון בגדים.

ולבש הכהן מדו בד ומכנסי בד. הזכיר הכתוב בתרומת הדשן כתונת ומכנסים והה"נ שצריכה כל ד' בגדים שאין עבודה הצריכה בגדים פחות מד' ואלו הב' נכתבו בשביל דברים שנתחדש בהם שדורש ממדו שיהיה כמידתו לא קצרין ולא נגררין וממכנסי בד יהיו על בשרו דורש שלא יהא דבר חוצץ בין הבגדים לבשרו. וכתב הרמב"ן אנקלוס תירגם מדו לבושין נראה שר"ל כי מדו יכלול כל בגדיו כאלו אמר ולבש הכהן בגדו בד וכן מדיו קרועים שיורד על פי מדותיו פי' על מלבושיו:

פרשת צו כתב הרמב״ן ולבש הכהן מדו היא הכתונת ומה ת״ל מדו שתהא כמדתו על בשרו שלא יהא דבר חוצץ בנתיים לשון רש״י. והנה תרומת הדשן צריכה בגדי כהונה ואין עבודה בשני בגדים מהם אבל הזכיר אלה השנים לדבר שנתחדש בהם כאן לומר שתהא הכתונת כמדתו והענין לומר שאם היו מסולקין קצרים ואינן (מגיאין צ״ל) מגיעין עד רגליו ועבד בהן עבודתו פסולה ולמד שלא יהא בינו ולא בין המכנסים לבשרו כלום והוא הדין שצריכה כל בגדי כהונה כי כיון שהזכיר הכתוב שהיא צריכה בגדים למדנו שהיא צריכה ארבעה להדיוט ושמונה לכהן גדול וכן מפורש במס׳ יומא בפ״ב ובתור׳ כהני׳ מה ת״ל ילבש להבי׳ את המצנפת ואת האבנט ואונקלו׳ תרגם מדו לְבוּשִׁין ונראה כי אצלו מדו יכלול שם כל בגדיו כאלו אמר ולבש הכהן בגדי בד וכן מדיו קרועים (שמואל א׳ ד׳ י״ב) שיורד על פי מדותיו (תהלים קל״ג ב׳) על פי מלבושיו. חגור מדו לבושו (שמואל ב׳ כ׳ ח׳) ויהיה זה כדעת האומר אבנטו של כהן הדיוט לא זהו אבנטו של כהן גדול עכ״ל הרמב״ן. לבא אל הביאור מתוך סוגית הש״ס ביומא כ״ג: דפליגי ר״ל ור״י וס״ל לר״ל דהרמת הדשן לאו עבודה היא ולא הוי אלא בשני כלים כתונת ומכנסים כדכתי׳ קרא מדו בד ומכנסי בד ונפקא ליה שתהא כתונת כמדתו מדאפקי׳ רחמנא בלשון מדו. וגם שלא יהא דבר קודם למכנסים נפקא ליה נמי מפשטיה דקרא דכתיב על בשרו. אבל ר׳ יוחנן ס״ל דהרמת הדשן לכ״ע עבודה היא וגלי רחמנא בכתונת ומכנסי׳ והוא הדין למצנפת ואבנט והני דנקיט [פי׳ רש״י מאחר שצריכין כולן לשתוק מינייהו ואנא ידענא מדכתי׳ בהו כהן עבודה היא] להורות מדו בד שתהא מדו כמדתו ומכנסי בד שלא יהיה דבר קודם למכנסים. וכן ס״ל למסקנת הש״ס כולהו תנאי דעבודה היא רק דר׳ יהודה בעי קרא ילבש להביא מצנפת ואבנט להרמה ולולא קרא ילבש לא הוי אמרינן גלי רחמנא בכתונת ומכנסים וה״ה למצנפת ואבנט אלא הוי אמרינן מה דגלי גלי ומה דלא גלי לא גלי ולהכי איצטריך קרא ילבש להביא מצנפת ואבנט אבל ר׳ דוסא ס״ל ממש כרבי יוחנן דגלי רחמנא בכתונת ומכנסים וה״ה למצנפת ואבנט ולהכי ילבש מיותר לרבות בגדי כהן גדול ביום הכיפורים שכשירין לכהן הדיוט. וכן רבי דאמר ילבש אתי לרבות השחקים ס״ל ע״כ נמי כרבי יוחנן ממש דגלי רחמנא וכו׳ וה״ה למצנפת ואבנט כך מבואר להמעיין בסוגיא. והשתא איכא למידק דהרמב״ן מזכי שטרי לבי תרי דבתחילת דבריו ״ואין ״עבודה ״בשני ״בגדים ״אבל ״הזכיר ״אלה וכו׳ ״כי ״כיון ״שהזכיר ״הכתוב ״שהיא ״צריכה ״בגדים וכו׳ והיינו כר׳ יוחנן ור׳ דוסא ורבי דס״ל גלי רחמנא בכתונת ומכנסים וה״ה למצנפת ואבנט אבל במ״ש ״וכן ״מפורש ״במסכת ״יומא ״ובת״כ ״מה ״ת״ל ״ילבש ״להביא ״מצנפת ״ואבנט היינו כסותר דבריו הראשונים וס״ל דאמרינן מה דגלי גלי דוקא ובעי קרא לרבות והיא כיחידאי כר׳ יהודה ומאי ״וכן דכתב אדרבה זה סותר וה״ל לכתוב אבל ביומא וכו׳ ותו לפי מה דקיי״ל כרבי מחבירו וכר׳ יוחנן וגם ר׳ דוסא דס״ל הכי א״כ בטלו דברי ר׳ יהודה ומה דאיתא כך בת״כ היינו דסתם ספרא [ת״כ] ר׳ יהודה [כמבואר שבת קל״ז. עירובין צ״ו: יומא מ״א. קדושין נ״ג. שבועות י״ג. בכורות ס״א. כריתות כ״ב. סנהדרין פ״ו.] אבל למה דפליגו עליו ר׳ דוסא ורבי ור׳ יוחנן אמרינן דגלי רחמנא וה״ה למצנפת ואבנט ולפיכך קיי״ל ילבש לרבות השחקים כרבי כמ״ש הרמב״ם בפ״א מהלכו׳ כלי המקדש דין ד׳ ויש לישב קצת: