וְכַלָּת֣וֹ אֵֽשֶׁת־פִּינְחָס֮ הָרָ֣ה לָלַת֒ וַתִּשְׁמַ֣ע אֶת־הַשְּׁמֻעָ֔ה אֶל־הִלָּקַח֙ אֲר֣וֹן הָאֱלֹהִ֔ים וּמֵ֥ת חָמִ֖יהָ וְאִישָׁ֑הּ וַתִּכְרַ֣ע וַתֵּ֔לֶד כִּֽי־נֶהֶפְכ֥וּ עָלֶ֖יהָ צִרֶֽיהָ׃
רש"י
אל שרה אשתו. עַל שָׂרָה אִשְׁתּוֹ, כַּיוֹצֵא בוֹ אֶל הִלָּקַח אֲרוֹן וְגוֹ' וְאֶל מוֹת חָמִיהָ (שמואל א ד'), שְׁנֵיהֶם בִּלְשׁוֹן עַל:
מצודת ציון
צירים. הם יסורי אשה הכורעת לילד שצירי דלתי בטנה מתפרקין להפתח וכן כי נהפכו עליה ציריה (ש״א ד):
מחוקקי יהודה; קרני אור
[יא] עיין רמב"ן ובביאור רש"ד, ובספרו (שפת יתר סי' כ) מביא בשם רס"ג שהוא כמו "זבת חלב ודבש" (שמות ג ח) ור' אדונים תפסו מחסרון הדל"ת (כי לדעתו צ"ל זבדת) ויאמר הח' ז"ל "כי יוכל הגאון להשיב אם מחסרון הדל"ת הוא בעבור חבור ד' ות' רפה הקרובים במוצא הלשון, ורבים אמרו כמוהו "הרה ללת" (ש"א ד' יט) כמו ללדת":