פרשנות מצטטת על שמואל א ו:יב

געו – צעקו כמו אם יגעה שור על בלילו (איוב ו׳:ה׳) הלוך וגעו (שמואל א ו):

יגעה. כן יקרא קול צעקת השור כמו הלוך וגעו (ש״א ו):

גנון וחציל פסוח והמליט, הכוונה יגן גנון ויציל ויפסח וימליט הרי זה אחד ממשפטי לה"ק, בבוא פעל עבר או עתיד ואחריו המקור שלו (כמו כאן יגן ה' צבאות גנון ואחריו יצטרך לבוא פעל אחר, לא יבא הפעל השני בעבר או עתיד, אלא במקור כמו ויצא יצוא ושוב (ברא' ת' ז') כאלו כתוב ויצא יצוא וישב שוב וכן הלכו הלוך וגעו (שמואל א' ו' י"ב) משפטו הלכו הלוך וגעו געה וכן עלו עלה ובכה (שמואל ב' ט"ו ל') כאלו כתוב עלו עלה ובכו בכה, וכן ואכלתם אכול ושבוע (יואל ב' כ"ו) ענינו ואכלתם אכול ושבעתם שבוע. ולא ישתנה החק הזה גם אם נכנסה מלה אחרת בין העבר או העתיד ובין המקור, כגון ויכהו האיש הכה ופצוע (מלכים א' כ' ל"ז) ענינו ויכהו הכה ויפצעהו פצוע. וכן למעלה י"ט כ"ב ונגף ה' את מצרים נגוף ורפוא, יגפהו נגוף וירפאהו רפוא. וכן כאן הרי הוא כאלו כתוב יגן גנון והציל הצל ויפסח פסוח והמליט המלט, אלא שהיה הדבר קשה שיבואו ארבעה מקורים רצופים בלי שום דבר מפסיק ביניהם, לכך לא אמר גנון והצל פסוח והמלט, אך אמר והציל והמליט שהם עבר מהופך לעתיד, ויוכלו ג''כ להתפרש כמקור, עד עד השמידך אותם (דברים ז' כ"ד).

זכרו נפלאותיו. מכת עכברים ושלקחו פרות עלות ובניהם כלו בבית וישרנה הפרות (שמואל א ו׳:י״ב) ולא חזרו לאחוריהם ופרץ בעזא וכל השיר נעשה על הארון (שם) והיו אומרים אותו על תמיד של שחר ושירו לה' על תמיד של בין הערבים ולמי אני אומר שיזכירו נפלאותיו של תמים דעים:

ואמרו הושיענו. בסוף המזמור (תהלים קה) שמדבר למעלה בשביה וילחצום אויביהם ויכנעו תחת ידם וכתיב אחריו ויתן אותם לרחמים לפני כל שוביהם ועכשיו נופל לומר הושיענו ה' אלהינו וקבצנו מן הגוים כאשר עשית להם ובתהלים אין כתיב ואמרו כ"א הושיענו כי כן נופל לומר ולכך אמר דוד כשהביא הארון ב' מזמורים הללו ומפורש בב"ר לפי שהפרות כששרו אמרו שני מזמורים הללו (עיין מסכת ע"א כד) רבי שמואל בר נחמני אמר וישרנה הפרות מה שירה אמרו הודו לה' קראו בשמו רבי אליעזר אמר שירו לה' כל הארץ וגו' לפיכך תקנם דוד לאמרם לפני הארון מזמור אחד שחרית ומזמור אחד ערבית, מפי רבינו אלעזר בר משולם ז"ל: