פרשנות מצטטת על שמואל א ז:ד

משה ושמואל. שניהם נזקקו לבקש רחמים על ישראל ומתחלה החזירום למוטב ואח"כ התפללו עליהם ולא עלה בלבם להשיב אפי עד שהחזירום למוטב, משה שימו איש חרבו וגו' (שמות ל״ב:ל׳) ויזר על פני המים וגו' (שם) ואח"כ אעלה אל ה' אולי אכפרה, שמואל במצפה ויסירו בני ישראל את הבעלים (שמואל א ז׳:ה׳) ואח"כ קבצו את כל ישראל המצפתה ואתפלל עליכם (שם) אתה אינך יכול להשיבם אלי לכך אל תתפלל עליהם:

בעשתרות. בספרים כ"י מדוייקים ודפוסים ישנים מלא וכן במסורת כל נביאים וכתובים מלא בר מן חד ויסירו בני ישראל (שמואל א ז׳:ד׳):

"הַיִּיטַב". לכאורה צריך חטף־פתח, שהרי זוהי ה"א־השאלה. וראה "מנחת שי" המפנה לראב"ע, ולא הבינותי דבריו, לפחות לפי שעה. וראה גם בהפטרת היום (שמואל א' ז, ד) תופעה דומה - "הַאַתָּה". (פ' שמיני תשנ"ג) הערת הרב איתן שנדורפי שי': ב"דעת מקרא" על אתר מבואר: הה"א של "הייטב" היא ה"א־השאלה, והיא מוּנעת כאן בפת"ח במקום חטף־פתח, ואחריה דגש חזק, שלא לפי הכלל. אבל כבר מצאנו פת"ח תחת ה"א־השאלה ודגש חזק אחריה, כגון: "הַלְּבֶן מאה שנה יולד" (בראשית יז, יז). ולגבי ההפטרה, לא קשה, שכן ה"א־השאלה לפני אל"ף שאינה קמוצה באה בפת"ח. וראה "הדר העולם" (עמ' 196 הע' 54). על כך הוסיף ר' חזקי פוקס שי': לשאלה אודות הניקוד שתחת האות ה"א של "הייטב", נדרש הרב נפתלי הרץ ויזל בספרו "לבנון" (דף טו ע"א). לדבריו לאות ה"א שכאן ישנה הגדרה מיוחדת. היא איננה ה"א־הידיעה ואיננה ה"א־השאלה, אלא זה וזה - גם ה"א־הידיעה וגם ה"א־השאלה, לכן היא מנוקדת בפת"ח. עיי"ש.