פרשנות מצטטת על שמואל א ז:טז

ה׳ ידין אפסי ארץ. רוצה לומר: אתה ה׳, נא ידין בני אפסי ארץ, להיות שופט בישראל, ויסבב במקומות עריהם לשפטם. וכן נתקיים כמו שכתוב (שם שם טז): והלך וגו׳ וסבב וגו׳ ושפט את ישראל:

(ח) ושמואל הנביא עמד בין ב' הדרכים כו' אם אלך כו' שאיני מניח את שתיהן. כצ"ל (ובילקוט המכירי כ"י הגי' את אחד מהן), ונראה כי דרך הצדקה הוא לפניה' דברים שבין אדם למקום, ודרך החסד היא בין אדם לחבירו, שבזה שייך עיקר החסד, וז"ש בשמואל שהחזיק בשתיהן כמ"ש (שמואל א' ב') והנער הולך וגדל וטוב גם עם ה' גם עם אנשים, ועם ה' היינו צדקת ה', ועם אנשים היינו רב חסד עם כל אדם וכמ"ש (שם יב) את מי עשקתי וגו' וכמ"ש (שם ז) והלך מדי שנה בשנה וסבב וגו' ושפט את ישראל (ואין לך חסד גדול מזה שהיה מחזירם למוטב), ותשובתו הרמתה כי שם ביתו שדרשוהו בברכות (י:) שלא נהנה משל אחרים שכ"מ שהולך ביתו עמו, ומ"ש כאן אם אלך בשל חסד של צדקה טובה הימנה דמשמע שהיה חושב תחלה להחזיק בשל צדקה שהיתה טובה בעיניו משל חסד, י"ל שז"ש תחלה (שם ב כ"א) ויגדל הנער עם ה' שהחזיק תחלה יותר בדרך צדקת ה', ושוב אח"ז כתיב (שם כו) גם עם ה' גם עם אנשים, שחזר ולקח לו גם שניהם יחדיו:

והמם מהומה גדולה - על כרחך וְהָמָם כמו: וסבב בית אל. שמם מן שממה על הר ציון ששמם. וממין כפולים ופירושו והרעים קול מהומה גדולה במלחמה עד השמדם ואלו היה פירושו של מ"ם אחרונה כמו אותם היה לו לכתוב וַהֲמָמָם אבל מגזרת המה יהמה לבי אומר וְהָמָם והמה אותם כמו מן עשה עצבי עָשָׂם ומן כאשר ראה יעקב ויאמר יעקב כאשר ראם ראה אותם והמם מגזרת המה יתפרש המה אותם. ואם תאמר לפרש גם את זו כמו והמה אותם אי אפשר לומר כן, לפי שהלשון המיון נתלה בגוף האדם לבי ככנור יהמה מעצמו ואם היה המיון עושה לאחרים צריך להדגישו וְהִמֵּם. כמו: כָּלָה שארי מעצמו אויבי כִלָּם לאחרים. כִלָּה ה' את חמתו, ישנה הכתם הטוב, מעצמו, לפיכך רפי ולאחרים יאמר וְשִׂנָּא את בגדי כלאו, וַיְשַׁנֶּהָ ואת נערותיה.

והמתי. כְּמוֹ וְהָמַמְתִּי, וְתַרְגּוּמוֹ וֶאֱשַׁגֵּשׁ. וְכֵן כָּל תֵּבָה שֶׁפֹּעַל שֶׁלָּהּ בְּכֶפֶל אוֹת אַחֲרוֹנָה, כְּשֶׁתֵּהָפֵךְ לְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן פָּעַלְתִּי, יֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁנּוֹטֵל אוֹת הַכְּפוּלָה וּמַדְגִּישׁ אֶת הָאוֹת וְנוֹקְדוֹ בִּמְלָאפוּם כְּגוֹן וְהַמֹּתִי מִגִּזְרַת וְהָמַם גִּלְגַּל עֶגְלָתוֹ (ישעיהו כ"ח), וְסַבּוֹתִי (קהלת ב'), מִגִּזְרַת וְסָבַב בֵּית אֵל (שמואל א ז׳:ט״ז), דַּלֹּתִי (תהילים קט"ז), מִגִּזְרַת דָּלְלוּ וְחָרְבוּ (ישעיהו י"ט), עַל כַּפַּיִם חַקֹּתִיךְ (ישעיהו מ״ט:ט״ז), מִגִּזְרַת חִקְקֵי לֵב (שופטים ה'), אֶת מִי רַצּוֹתִי (שמואל א י״ב:ג׳), מִגִּזְרַת רִצַּץ עָזַב דַּלִּים (איוב כ'). וְהַמְתַרְגֵּם וְהַמֹּתִי וְאֶקְטַל, טוֹעֶה הוּא, שֶׁאִלּוּ מִגִּזְרַת מִיתָה הָיָה, אֵין הֵ"א שֶׁלָּהּ בְּפַתָּח וְלֹא מֵ"ם שֶׁלָּהּ מֻדְגֶּשֶׁת וְלֹא נְקוּדָה מְלָאפוּם, אֶלָּא וְהֵמַתִּי כְּגוֹן וְהֵמַתָּה אֶת הָעָם הַזֶּה (במדבר י״ד:ט״ו), וְהַתָּי"ו מֻדְגֶּשֶׁת לְפִי שֶׁתָּבֹא בִּמְקוֹם שְׁתֵּי תָוִי"ן, הָאַחַת נִשְׁרֶשֶׁת – לְפִי שֶׁאֵין מִיתָה בְּלֹא תָי"ו – וְהָאַחֶרֶת מְשַׁמֶּשֶׁת, כְּמוֹ אָמַרְתִּי, חָטָאתִי, עָשִׂיתִי, וְכֵן וְנָתַתִּי הַתָּי"ו מֻדְגֶּשֶׁת, שֶׁהִיא בָאָה בִּמְקוֹם שְׁתַּיִם, לְפִי שֶׁהָיָה צָרִיךְ שָׁלֹשׁ תָּוִי"ן – שְׁתַּיִם לִיסוֹד, כְּמוֹ בְּיוֹם תֵּת ה' (יהושע י'), מַתַּת אֱלֹהִים הִיא (קהלת ג'), וְהַשְּׁלִישִׁית לְשִׁמּוּשׁ: