פרשנות מצטטת על שמואל א טו:כא

ראשית בכורי: ראשית ענינו המבחר והיותר משובח, כמו ראשית גוים עמלק (במדבר כ"ד כ"א), צאן ובקר ראשית החרם (ש"א ט"ו כ"א).

וַיַּרְא אֶת עֲמָלֵק – נִסְתַּכֵּל בְּפֻרְעָנוּתוֹ שֶׁל עֲמָלֵק וְאָמַר: ״רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק״, הוּא קָדַם אֶת כֻּלָּם לְהִלָּחֵם בְּיִשְׂרָאֵל. וְכָךְ תִּרְגֵּם אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על במדבר כ״ד:כ׳), וְאַחֲרִיתוֹ לֵיאָבֵד בְּיָדָם - ״תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק״ (דברים כה יט), לְשׁוֹן רַשִׁ״י (רש״י על במדבר כ״ד:כ׳). וְיִתָּכֵן כִּי "וַיַּרְא" כִּפְשׁוּטוֹ, שֶׁהָיָה בְּרֹאשׁ הַפְּעוֹר הַנִּשְׁקָף עַל פְּנֵי הַיְשִׁימוֹן, וְהִבִּיט כְּנֶגֶד אֶרֶץ עֲמָלֵק הַיּוֹשֵׁב בָּהָר הַהוּא. וְאָמַר כִּי הוּא עַתָּה רֵאשִׁית גּוֹיִם, כִּי בְּרֹאשׁ הָעַמִּים יֵחָשֵׁב, כִּי גִּבּוֹרִים הָיוּ וְאַנְשֵׁי חַיִל לַמִּלְחָמָה. וְלוּלֵי כֵן לֹא עָלָה בְּלִבּוֹ לָבֹא לְהִלָּחֵם בְּיִשְׂרָאֵל, וְלֹא הֻצְרַךְ מֹשֶׁה לִבְחֹר אֲנָשִׁים וְלִתְפִלָּה וְלִנְשִׂיאוּת כַּפָּיו לְחוּלְשָׁתוֹ, וּבָנָה מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ ה' נִסִּי (שמות יז טו), כִּי חֲשָׁבָהּ לְנֵס גָּדוֹל. וְלָכֵן אָמַר זֶה כִּי הוּא רֵאשִׁית הָעַמִּים וְאַחֲרִיתוֹ יֹאבַד יוֹתֵר מִכֻּלָּם, כְּמוֹ שֶׁאָמַר: ״כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם״ (שם פסוק יד). וְכֵן ״רֵאשִׁית שְׁמָנִים״ (עמוס ו ו) - הַמְשֻׁבָּח שֶׁבָּהֶם שֶׁהוּא נִמְנֶה רִאשׁוֹנָה. וְכֵן ״רֵאשִׁית הַחֵרֶם״ (שמואל א טו כא), ״לְרֹאשׁ וּלְקָצִין״ (שופטים יא יא), ״בְּשָׂמִים רֹאשׁ״ (שמות ל כג):

(מז) שהן לוקחין ראשית תירושם לע״ג ולזנות. כן היו רגילין ע״ג בימיהם לייחד ראשית תירושם לע״ג (דוגמת כל ראשית לה׳ שבתורה בכורים ובכור ותרומה וחלה וכן ראשית החרם לזבוח לה׳ [ש״א ט״ו]) והיו מייחסין במיטה אלא גיי״ע שלהם אלוק על היין (ועיין בירושלמי ס״פ ד׳ מיתות בעובדא דר״א ור״י עם אביו של ר״י בן בתירא שכל תבשיל שהיו מעלין לפניהם היו מעלין תחלה לחדר א׳ וחששו דלמא אינון אכלין זבחי מתים, כלומר שמכניסין תחלת כל מאכל לע״ג וא״כ כל הסעודה זבחי מתים, וכן כאן ע״י שהיו מייחדים ראשית היין לע״ג היה נחשב כל היין כיין נסך לע״ג כאלו היא לע״ג ולזנות):
(מח) שנאמר זנות יין כו׳. וכתיב בתרי׳ עמי בעצו ישאל וגו׳ כי רוח זנונים התעה ויזנו מתחת אלקיהם הרי ע״ג, וזנות משתמע מפשטי׳ דקרא וכדכתיב לקמיה הזנו ולא יפרוצו וגו׳:
(מט) וכה״א אל תהי בסובאי יין כו׳. כלומר אף בשל ישראל כתיב אל תהי בסובאי כו׳ וכתיב בתריה כי שוחה עמוקה זונה ובאר צרה נכריה והן זנות וע״ג ושניהן באין ע״י היין שכן דרשוהו בבמ״ר רפ״י ע״ש: